המוסד הודיע אתמול כי ביצע באחרונה “מבצע מיוחד” במדינת אויב שבו החזיר לישראל את שעון היד של אלי כהן, שריגל בסוריה למען ישראל בשנות ה-60. ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך את לוחמי המוסד על “פעולה נחושה ואמיצה, שכל מטרתה היא להשיב לישראל זיכרון מלוחם גדול שתרם רבות לביטחון המדינה”.
הבלוג “אינטלי טיימס” ינסה כעת להרכיב את סיפור הרקע להשבת השעון.
לאחר עלייתו ארצה, גויס אלי כהן במאי 1960 ליחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה”ל, והוכשר כמרגל. ב-1961 נשלח להיטמע בקרב הקהילה הסורית והלבנונית בבואנוס אייר שבארגנטינה, שם נבנה לו “סיפור הכיסוי”. “מעתה”, אמר לו הממונה עליו,”שמך יהיה כאמל, שם אביך ט´אבת, אמך סעידה איברהים”.
בניית זהותו החדשה של אלי כהן נעשתה בזהירות ובקפדנות ובמסגרת זו נרכשה לו סדרה של פריטים ובהם שעון יוקרתי של חברת “אטרנה מטיק”, שעון יד לגבר, 18 קראט זהב, מסדרת “סנטנייר 61”. השעון היה אמור לשקף את מעמדו כסוחר מצליח. במהלך אותה תקופה בארגנטינה רכש את אמון מנהיגי הקהילה ואף הצטייד במכתבי המלצה, שעתידים היו לסייע לו לחדור למוקדי השלטון בדמשק. בינואר 1962 עבר לדמשק כבן השב למולדתו לאחר שנים ארוכות בניכר, ושכר דירה בסמוך למטכ”ל הסורי על מנת לנטר את פעילותו ביתר קלות.
במהלך שהותו בסוריה, אוחדה יחידתו הצה”לית עם מחלקת “מפרץ” של המוסד ואת שתי גיחותיו האחרונות עשה כהן כבר במסגרת מחלקת המבצעים המיוחדים של המוסד המוכרת כיום כ”אגף קיסריה”. את המידע שאסף היה מעביר באמצעות משדר שסופק לו, ושאותו הסליק בפריטים תמימים, שניתנו לו למטרה זו.
בסוף 1964 שב אלי כהן לדמשק וב-26 לינואר 1965 הגיע ארצה מברק מהמודיעין הסורי המודיע כי אלי נתפס ומוחזק על ידם. במהלך חקירתו נלקחו מכהן פרטיו האישיים ובהם גם שעון היד שהסוריים רצו לוודא שאינו מכיל פריטי מודיעין. במרס 1965 נפתח משפטו וב-18 במאי 1965 בשעה 02:00 לפנות בוקר הוצא אלי כהן מתאו והובא לכיכר הקדושים במרכז העיר שם הוצא להורג בתלייה ונקבר קבורה חשאית מאז, עשתה ישראל מאמצים מדיניים ומודיעיניים במטרה להחזיר את עצמותיו לקבורה בישראל אך ללא הואיל.
בשנת 2008 התראיין לרשת “אל-ערבייה” מונזר אל-מוסלי, ראש לשכתו של נשיא סוריה לשעבר, חאפז אל-אסד, שפגש את כהן לפני הוצאתו להורג וסיפר כי מנגנוני הביטחון קברו את כהן שלוש פעמים, בשלושה מקומות. הקבר הוחלף אחרי יום יומיים מפחד שישראל תנחית כוחות בחשאי ותחטוף את הגופה. לדבריו, קשה כיום למצוא את עצמותיו של כהן למרות הרצון להחזיר את עצמותיו של כהן.
מלחמת האזרחים בסוריה שהתנהלה בסוריה משנת 2011 קרעה את המדינה בין הנאמנים לגורמי אופוזיציה שהורכבו מקצינים סוריים בכירים שערקו מהצבא הסורי ובהם גם בכירים לשעבר במנגנוני הביטחון.
במוסד, ניתן להעריך, קיוו כי המצב הכאוטי בסוריה יאפשר אולי כעת לשפוך אור על הפרשיה. מציאת השעון, כך ניתן להעריך, היא עוד אבן דרך במאמצים שעשה המוסד להבאתו לקבורה בישראל. ההזדמנות הזו הגיעה לפני כשנה כשגורם סורי פנה אל המוסד כנראה דרך טופס “צור קשר” (בשפה הערבית) של אתר האינטרנט הרשמי והציע למכור את השעון. מאותו רגע בוצעו מספר פעולות כדי לאמת את אמינות הפנייה ובהמשך את אותנטיות השעון.
השעון שהוצע למוסד היה די פגום וכנראה גם ללא עדשת הזכוכית שפורקה כנראה במהלך חקירת כהן, מה שהותיר בו נזק ושחיקה לאורך השנים בהם נקבר באיזה מסתור אולם לכל שעון יוקרתי מזהב יש חריטה שמזהה אותו במספר סידורי. במוסד ביצעו מספר פעולות מול המוכר שאפשרו לבצע אימות לשעון ובהם גם בדיקות שאירי ה- DNA מול אלו של אחיו, אברהם כהן.
לאחר שאמתו את האותנטיות של השעון, הושלמה עסקת הרכישה דרך ממשק אינטרנטי והשעון הגיע לישראל.
שעונים מהדגם הזה נמכרים עד היום באתרים ייעודיים וגם ב- EBAY ומחירם כמה מאות יורי ובהתאם למצבם ולסיפור שמאחוריהם. האם העסקה שנרקמה מול המוסד הושלמה דרך אתר שכזה? לא ברור אך מה שברור הוא שמיד עם הגעתו עבר השעון פעולות שחזור שכללו כנראה גם את הזכוכית שנשברה וגרמה כאמור לשחיקה הפנימית של השעון.
בני משפחתו של אלי כהן היו בסוד העניינים ובאזכרה האחרונה לכהן חשפו במוסד את השעון וביקשו רשות להשאיר אותו אצלם לתקופה במסגרת הצגת “מורשת הקרב” של האגף. “הייתי אמורה לקבל אותו”, מספרת נדיה בשיחה בגלי צה”ל עם ירון וילנסקי וקובי סודרי. “אבל החלטתי שהשעון יוצב בכניסה למחלקת קיסריה במוסד, היכן שהבחורים יוצאים למשימות”. כהן: “אני מרגישה שחלק מהאור שלו נמצא בשעון הזה”. לדבריה, “יוסי כהן בעצמו בישר לי על השבתו של השעון לישראל. זה היה בערך לפני חודש וחצי.
ראש המוסד סיכם: “אנחנו זוכרים את אלי כהן ולא שוכחים. מורשתו, מורשת של מסירות, נחישות, אומץ לב ואהבת המולדת היא מורשתנו. אנחנו זוכרים ושומרים על קשר קרוב לאורך כל השנים גם עם משפחתו, נדיה וילדיו”.
Comments are closed.