תיק אלי כהן: בחזרה לכיכר אל-מרג'ה בדמשק

תחקיר: רונן סולומון / עלה לראשונה במגזין עיתון משפחה.

בחודשים האחרונים גוברים הדיווחים לפיהם רוסיה פועלת בנמרצות, באמצעות כוחותיה במרחב דמשק, כדי לאתר את שרידיהם של שני נעדרי קרב 'סולטאן יעקוּבּ' הנותרים, יהודה כץ וצבי פלדמן הי"ד. זאת בהמשך להצלחה שרשם ראש הממשלה לפני כשנתיים (גם אז היה זה בסמוך לבחירות) באיתור שרידיו של זכריה באומל הי"ד והבאתם לקבורה בארץ.
לאחרונה אף נרמז, כי לאור הקשרים המיוחדים שנרקמו בין הנשיא פוטין לראש הממשלה נתניהו – רוסיה החלה למקד מאמץ מיוחד גם בניסיון להביא לפריצת דרך במאמצים לאיתור שרידיו של המרגל הישראלי אלי כהן.

מדובר בשני מאמצים מקבילים, כאשר פרשת נעדרי סולטן יעקוב התנהלה במשך שנים תחת מאמצי ההסתרה של הארגונים הפלסטיניים ומאידך – פרשת אלי כהן מתנהלת תחת מטריית ההסתרה של הממשל הסורי.

הפריצה התודעתית סביב המאמצים להבאת עצמותיו של אלי כהן החלה לפני כשלושה שבועות, אז הפתיע הערוץ הרוסי RT כשחשף בתחקיר מיוחד, תיעוד לא מוכר, שבו נראה לכאורה אלי כהן, 'האיש שלנו בדמשק', כשהוא חוצה את אחד הרחובות המרכזיים של דמשק. הזמן, על פי התחקיר הרוסי, הוא אי שם בין שנת תשכ"ג לתשכ"ה (1963-1965).

המתעד זוהה כאדם בשם בוריס לוקין, אחד מהיועצים הצבאים הרוסיים שהוצבו באותם ימים בדמשק, במסגרת עבודתו ביחידת מודיעין האותות הרוסית (המקבילה של 8200 הישראלית), שתפקידה לסייע למודיעין הסורי במעקב אחר אותות של אמצעי שידור שמפעילים גורמי מעקב זרים. היחידה פעלה בייחוד כדי לאתר סוכנים אמריקאים שעקבו באותם ימים אחר הקשרים בין השלטון הסורי לברית המועצות והסיוע הצבאי שהעבירו הסובייטים למשטר הסורי.

בעוד התקשורת הרוסית קובעת כי האיש בהסרטה הוא לא אחר מאשר המרגל הישראלי הנודע – במשפחת כהן הדעות חלוקות לגבי זהות הדמות שבהסרטה. הבת סופי, שעימה שוחחנו, סבורה שהדמות שבתצלום גבוהה יותר מזו של אביה. הדמות אמנם מרשימה במראה האצילי – אך גובהו המקורי של אביה, לדבריה, היה לא יותר ממטר ושבעים.
לדברי הבת, שום גורם מטעם המוסד לא פנה אל המשפחה בעקבות הסרטון והציע פרשנות או בדיקה באמצעים שיוכלו לאמת או לשלול את אמינות הזיהוי בתחקיר הרוסי.

תעלומת ההסרטה:
ב-57 השנים שחלפו מאז תפיסתו והוצאתו להורג של אלי כהן הי"ד – פורסמו בתקשורת הישראלית שלל תחקירים שניסו לברר מה הייתה הסיבה שהביאה לחשיפת פעילותו בדמשק. הגרסה שאימצה קהילת המודיעין הייתה, כי כהן נחשף בעקבות הצלחה סורית באיתור אותות המורס ששידר מדירתו מדי בוקר בשעה שמונה וחצי. האיתור יצא לפועל בעקבות 'תלונה' ששיגרה שגרירות הודו שהייתה ממוקמת בסמוך לדירתו של כהן בדמשק. אנשי השגרירות ההודית התלוננו שמטה השגרירות סובל מהפרעות תקשורת אלחוטיות.

התלונה, כך נטען, הביאה את הסורים לבצע סוג של פטרול אלקטרוני, באמצעות ציוד מעקב רוסי שהגיע בשבט תשכ"ה (ינואר 1965) לנמל לטקיה ונועד להחליף את הציוד הישן של צבא סוריה. בד' בשבט תשכ"ה (ה-7 בינואר 1965) נערכה ההחלפה. לשם ביצוע ההחלפה ובדיקת יעילותו של הציוד החדיש – הוחלט להטיל דממת אלחוט במערכות הקשר של הצבא הסורי למשך עשרים וארבע שעות. אלי כהן, שלא ידע על דממת האלחוט, המשיך לשדר כהרגלו, ומקלטי הצבא הסורי ננעלו על אות השידור ופענחו אותו.

על פי גרסה שנייה, דווקא מפגשיו של אלי כהן בדמשק עם מאג'ד אל־ארד, איש עסקים ובעל קשרים בסוריה, שהכיר במהלך חדירתו לסוריה, הם שהחלו את החקירה שניהל הקולונל ראש המודיעין הסורי, אחמד סוידאני. הסיבה לכך היא היותו של אל־ארד סוכן של ה־CIA. חקירת רשת הריגול האמריקאית, שהחלה חודשים קודם למעצרו של אלי כהן, הביאה בהמשך גם למעקב אחריו – עד לשיאה בפריצה הדרמטית לדירתו של אלי כהן בשעה 08:00 בבוקר, בזמן שצפוי היה להיערך לשגרת השידור היומית.

בתחקיר הרוסי לא ידעו לספר מה היו הנסיבות שהביאו את המתעד הבכיר, שכבר אינו בחיים, להתביית דווקא על מי שמזוהה כאלי כהן, כפי שניתן היה להתרשם בקליפ ולא במקרה – כשזה פסע באלגנטיות דרוכה אל תוך הפריים. האם זהו חלק מאותו מעקב שניהל המודיעין הסורי אחר רשת הריגול האמריקאית החשודה?

על סמך ההתרשמות מקטעי הארכיון האחרים שצילם היועץ הרוסי – ההערכה היא שהמצלם בחר להתמקד בכל נוכחות בעלת אופי מערבי שצצה בנוף המקומי: אם מבחינת הלבוש, המכוניות המערביות ועד הפוסטר האמריקאי שהופץ בדמשק באותם ימים.

על פי גרסת RT, הקליפ שבו מתועד לכאורה אלי כהן – צולם ליד מטה חיל האוויר של סוריה, בסמוך לדירה של כהן עצמו. מכאן, לדברי ערוץ התקשורת הרוסי, צירוף המקרים הסטטיסטי שאִפשר את התיעוד הנדיר, כאשר המצלם עצמו אינו יודע כי הוא לוכד במצלמתו אישיות חריגה. בדיוק כאן – אנחנו נכנסנו לתמונה, תרתי משמע. לקחנו תמונות מאותן שנים, הצלבנו אותן עם תמונות עדכניות ותצלומי אוויר, והרכבנו את הפאזל כולו מחדש.

ובכן, בחינה מדוקדקת שערכנו לקליפ, אפשרה לנו למקם את הדמות הפוסעת (לכאורה אלי כהן) במקום הסותר את הגרסה הרוסית ולפיה צולם בסמוך למפקדת חיל האוויר הסורי הסמוכה למקום מגוריו אלא במרחק 1.4 ק"מ ממנה.

מצד שני, המיקום שנחשף כעת – הוא לא פחות עוצמתי מעצם התיעוד החדש. במידה ואכן מדובר באלי כהן – הרי שהוא תועד חוצה את כיכר מרג'ה, בדיוק בנקודה בה מוקם מאוחר יותר עמוד התלייה שעליו סיים את חייו וממנו נאסף אל ארון הקבורה והועמס על טנדר צבאי שיובילו אל מקום קבורה חשאי.

כעת, משימת איתורו של הקבר – ללא עזרה סורית – הפכה לאחת המאתגרות ביותר.

חידת מקום הקבורה:
נקודת הסיום בחייו של אלי כהן הי"ד – היא אפוא נקודת ההתחלה של העוסקים באיתורו.

ראשית – לעובדות הידועות על הוצאתו להורג של 'האיש שלנו בדמשק': בט"ז באייר תשכ"ה (18 במאי 1965) בשעה 02:00 לפנות בוקר, הועלה אלי כהן על אחד הרכבים בשיירה צבאית קטנה. שיירת הרכבים הצבאיים הובילה אותו אל מפקדת תחנת המשטרה שבבניין אל-עאבד, הצופה אל כיכר אל-מרג'ה בלב דמשק.

אל המקום הובהלו גם קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות בתלייה, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר. הרב נסים נדבו הכהן זצ"ל, הרב הראשי של דמשק, נקרא לומר עם כהן וידוי וקריאת שמע ברגעיו האחרונים. מאוחר יותר העיד הרב כי פגש אדם שבור, ועם זאת – יהודי נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את שליחותו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו.
לאחר מכן הובל כהן למרכז כיכר מרג'ה, שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה, אשר תלה אותו בשעה 03:30 לפנות בוקר. כהן נותר תלוי בכיכר כ-6 שעות, כשפניו גלויות וגופו מכוסה בסדין לבן שעליו כתב האישום, לעיני העוברים ושבים הרבים שהתכנסו בכיכר.

הסרטה לא מוכרת שנחשפה בי"ז באלול תשע"ו (ה-20 בספטמבר 2016), כנראה בידי המורדים הסורים – אפשרה לקבל מבט חדש על כל מה שהתרחש בזירת התלייה בכיכר מרג'ה. בהסרטה מתועד השלב שבו מעבירה משמרת הלילה של המשטרה הצבאית הסורית – שגם ליוותה את טקס התלייה של אלי כהן – את האחריות לידי צוות הקבורה של הצבא הסורי, שמגיע בשעות הבוקר על מנת לאסוף אותו לקבורה.

בקליפ שמתוחקר כעת חדשותית לראשונה, עולים מספר ממצאים שיכולים לסייע כבר משנת תשכ"ה (1965) – שנת הלכידה וההוצאה להורג – כסימני דרך במסע לאיתור מקום קבורתו של אלי כהן.

סימן ראשון: בקליפ ניתן להבחין בצוות קבורה אזרחי המורכב משתי נשים ושני גברים, ומלווה במספר קצינים המלווים את תהליך הורדתו של אלי כהן מהגרדום. התהליך כולל הנחת ארון קבורה עם מאפיינים ייחודיים, שחרור חבל התלייה והנחתו של כהן בארון, לא לפני שמוסרת ממנו כרזת הקלון. חבל התלייה נאסף אף הוא לתוך הארון.

תהליך קליטת הארון מתבצע על ידי הנוכחים באופן של העברת משמרת מקצין לקצין, באמצעות טקס הצדעה זריז.
בשלב הבא מורם הארון ומועמס אל תוך ארגז באחד משלושת הטנדרים המקוריים שהוכנו מבעוד מועד. התיעוד מלפני חמש שנים מאפשר לייצר תמונות תקריב על מספר דמויות שמעורבות בתהליך הקליטה של הארון, מה שיכול היה לתרום, בעצם חשיפת זהותם של העוסקים בפינויו של אלי כהן לאחר התלייה – לעדויות שיסיעו בהבנת המסלול שעשה הארון עד לקבורתו.

ייתכן וההחלטה הסורית למקם שלושה טנדרים (בצבעי לבן, חאקי ושחור) – נועדה לטשטש את מסלול העברת הארון לקבורה או לזהות את הכוח המלווה. אולם למרות זאת, ניתן להבחין כי הארון מועמס על טנדר צבאי מדגם 100 של חברת 'דודג', ובהמשך נצפה בתוך שיירת הרכבים כשהוא מובל על ידי ג'יפ צבאי. השיירה נראית מקיפה את הכיכר ומשתלבת עם השדרה הראשית, בדרך לאתר הקבורה המסתורי.

בחזרה לכיכר אל-מרג'ה:
בתיעוד שפורסם לאחרונה ע"י ערוץ התקשורת RT הרוסי ונותח במסגרת התחקיר, נראה אלי כהן – לכאורה – כשהוא מגיע מכיוון רחוב אל ג'מוריה (al jamhorya) וחוצה דרך השדרה של כיכר אל-מרג'ה, כשמאחוריו חזית מלון בשם "עומאר אל חיאם ( ובעבר "מלון אומייד").

מה בדיוק עשה שם המרגל הישראלי? מדובר אפוא בתקופה שבה נהגו נכבדי הממשל, לצד דיפלומטים זרים ויועצים צבאיים ששלחו הרוסים – להתארח במלונות שפזורים סביב כיכר המלונות של דמשק. ייתכן והתיעוד 'תפס' את כהן במהלך סיור שביצע או פגישה שסיים למטרות איסוף מודיעין, כדי להעביר מידע מודיעיני למפעיליו במוסד הישראלי. מהמיקום שלו בסרטון מסתמן, כי כהן הגיע מכיוון דירתו – המרוחקת מרחק של 1.4 קילומטרים מהכיכר.

כיכר אל מרג'ה היא כיכר מרכזית וחשובה במרכז דמשק. בשנת תרס"ה (1905) הוקם במרכז הכיכר פסל ברונזה בצורת עמוד, שבראשו תיאור החמידייה קאמי של איסטנבול. מסביב לכיכר ישנם כאמור מספר מלונות. מצפון לרחבת הכיכר נמצא מסגד ילבוגה, אשר נבנה בתקופת השלטון הממלוכי. לצד המסגד נמצא פארק אל-ערמני, ובנוסף נמצא בניין משרד הפנים הסורי בקרבת הכיכר.

הדמות המצולמת בסרטון מביטה לכיוון מה שמוכר כיום כ"מלון ראמסיס" (Ramsis Hotel) – ובאותה עת, גם מקום מושבה של תחנת המשטרה של הכיכר. האם כהן, שמביט לכיוון המדובר – קלט את המתעד, או שמא התרכז במי שנכנסו לאותו מבנה, למטרת איסוף מודיעין? ההשערות הללו, לצד הדמיון החזותי המובהק – די מבססים את ההנחה לפיה הזיהוי הרוסי הוא אמין, ואכן מדובר בדמותו האותנטית של האיש שלנו בדמשק, בשיא תקופת פעילותו המודיעינית האגדית.

מאמצי איתור חשאיים:
כזכור, בט"ז באייר תשכ"ה (18 במאי 1965) – נתלה אלי כהן הי"ד לדאבון הלב, ומני אז מצהירות ממשלות ישראל על המחויבות לעשות הכל כדי להשיב את עצמותיו לקבורה בקבר ישראל. פרשת אלי כהן היא אחת הפרשות ההרואיות, ויחד עם זאת הכאובות והטרגיות בתולדות המודיעין הישראלי. פעילותו הנועזת של כהן בסוריה הפכה את כהן לאחר מותו – לאחת הדמויות המוערכות והמונצחות במדינת ישראל.

אבל עם השנים פחתה התקווה להשבת ארונו של כהן, ודווקא בשבועות האחרונים – ניתן לזהות שמשהו רוחש מתחת לפני השטח, תרתי משמע.

מלאכת איתור שבויי ונעדרי צה"ל הופקדה בידי קהילת המודיעין, והמאמצים להשבתו של אלי כהן נחלקים בין אמ"ן והמוסד הישראלי. למאמצים אלו שותפים גם חוקרים מנוסים מהיחידה לאיתור נעדרים, ובמידת הצורך, גם מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר שנדרש, מעת לעת, לבדוק דגימות שמגיעות בחשאי לארץ.

לפני כעשור חידש המוסד בהובלת מאיר דגן את המאמצים להשבת עצמותיו של אלי כהן לארץ. במוסד רצו לנצל את הכאוס ששרר בסוריה בעקבות מלחמת האזרחים, והקשרים שנוצרו עם גורמים מהמורדים והעריקים מצבא סוריה במטרה לקבל קצה חוט שיוביל למקום קבורתו של אלי כהן.

מהצד השני, עלה החשש שגורמי טרור הפועלים בסוריה, דוגמת ארגון 'המדינה האסלאמית' (דאע"ש), ובהמשך איראן והחיזבאללה – ינסו אף הם לאתר ולהניח את ידם על שרידי הנעדרים הישראלים.

במסגרת מאמצים אלו, נעשתה גם פנייה לקהילת המודיעין האמריקאית, שגם אנשיה פעלו ואף נתפסו ונתלו בדמשק בתקופתו של אלי כהן. בירושלים אפילו שקלו לבקש צילומי לוויין מהארכיון האמריקאי, שאולי יוכלו לרמוז על מקום קבורתו של כהן. אולם באותן שנים, איכות לווייני הריגול של ארה"ב לא הייתה עדיין ברזולוציה שתאפשר לזהות רכבים או חפירות חדשות, שבכוחן להעיד על קבורה שמזוהה עם הפרשה.

בשנים האחרונות נעשה מאמץ האיתור גם באמצעות דיפלומטיה צבאית, שמובלת על ידי משרד ראש הממשלה ומנגנוני התיאום הצבאיים המיוחדים שנבנו בזכות הקשרים בין ראש הממשלה נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

מבצע שעון:
בחודש סיוון תש"כ (מאי 1960), סמוך לעלייתו ארצה, גויס אלי כהן ליחידה 188 – היחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה"ל והוכשר כמרגל. כשנה לאחר מכן נשלח להיטמע בקרב הקהילה הסורית והלבנונית בבואנוס איירס שבארגנטינה, שם נבנה לו סיפור הכיסוי. "מעתה", אמר לו הממונה עליו, "שמך יהיה כאמל. שם אביך – ת'אבת. אמך היא סעידה איברהים".
בניית זהותו החדשה של אלי כהן נעשתה בזהירות ובקפדנות. במסגרת זו נרכשה לו סדרת פריטים ובהם שעון יוקרתי של חברת 'אטרנה מטיק' – שעון יד לגבר, עשוי 18 קראט זהב, מסדרת 'סנטנייר 61'. השעון היה אמור לשקף את מעמדו כסוחר מצליח.

במהלך אותה תקופה בארגנטינה, רכש כהן את אמונם של מנהיגי הקהילה הסורית המקומית ואף הצטייד במכתבי המלצה, שעתידים היו לסייע לו לחדור למוקדי השלטון בדמשק. בכסלו תשכ"ב (ינואר 1962) עבר לדמשק בכסות של בן השב למולדתו לאחר שנים ארוכות בנֵכר. ה'סורי הגולה' שכר דירה בסמוך למטכ"ל הסורי, על מנת לנטר את פעילותו ביתר קלות.
במהלך שהותו בסוריה, אוחדה יחידתו הצה"לית עם מחלקת 'מפרץ' של המוסד, ואת שתי גיחותיו האחרונות עשה כהן כבר במסגרת מחלקת המבצעים המיוחדים של המוסד, המוכרת כיום כ'אגף קיסריה'. את המידע שאסף, היה מעביר באמצעות משדר שסופק לו, שאותו הסליק בפריטים תמימים שניתנו לו למטרה זו.

בחורף תשכ"ה (סוף 1964) שב אלי כהן לדמשק ובכ"ג בשבט תשכ"ה (ה-26 בינואר 1965) הגיע ארצה מברק מהמודיעין הסורי, המודיע כי המרגל אלי כהן נתפס ומוחזק על ידי סוריה. במהלך חקירתו נלקחו מכהן פרטיו האישיים, ובהם גם שעון היד שהסורים רצו לוודא שאינו מכיל פריטי מודיעין.

מלחמת האזרחים בסוריה שהתנהלה בסוריה משנת תשע"א (2011) – קרעה את המדינה בין הנאמנים לגורמי אופוזיציה שהורכבו מקצינים סורים בכירים אשר ערקו מהצבא הסורי. בין העריקים שחברו לאופוזיציה הסורית – נמנו גם בכירים לשעבר במנגנוני הביטחון.

במוסד, ניתן להעריך, קיוו כי המצב הכאוטי בסוריה יאפשר אולי לשפוך אור על הפרשייה. מציאת השעון, כך ניתן להעריך, היא עוד אבן דרך במאמצים שעשה המוסד בדרך המאומצת להבאתו של כהן לקבורה בארץ.

ההזדמנות הזו – להניח יד על השעון – הגיעה לפני כשלוש שנים. היה זה לאחר שגורם סורי פנה, תחת דמות כיסוי, דרך הרשת החברתית, אל משפחת כהן והציע למכור את שעונו של אלי כהן. מאותו רגע בוצעו, בהתייעצות עם המוסד, מספר פעולות כדי לאמת את אמינות הפנייה, ובהמשך – לאמת את אותנטיות השעון.

השעון שהוצע היה די פגום, וכנראה גם ללא עדשת הזכוכית שפורקה לצורכי בדיקה במהלך חקירת כהן, מה שהותיר בו נזק ושחיקה לאורך השנים שבהן היה מוטמן במקום מסתור כלשהו. מצד שני, לכל שעון יוקרתי מזהב יש חריטה שמזהה אותו במספר סידורי. במוסד ביצעו במשך כשנתיים, מספר פעולות, כדי לבצע אימות לשעון ובשלב המתקדם גם בדיקת DNA לחלקים מהשעון מול דגימות שנתן אחיו, אברהם כהן.

כל הבדיקות הללו העלו באופן חד-משמעי: השעון של אלי כהן יכול להיות בידיה של מדינת ישראל!
לאחר שאומתה האותנטיות של השעון, הושלמה עסקת הרכישה והשעון הגיע לארץ. האם העסקה הושלמה במכירה דיגיטלית שמתמחה גם במכירת שעונים ישנים? לא ברור. אך מה שברור הוא – שמיד עם הגעתו עבר השעון פעולות שיקום, שכללו כנראה גם את שחזורה של הזכוכית שנשברה ואשר שבירתה גרמה כאמור לשחיקה הפנימית של השעון.
בני משפחתו של אלי כהן היו בסוד העניינים ובאזכרה האחרונה שנערכה לזכרו של המרגל הישראלי, חשפו במוסד את השעון וביקשו רשות להשאיר אותו אצלם לתקופה, במסגרת הצגת 'מורשת הקרב' של האגף.
"הייתי אמורה לקבל אותו", סיפרה גב' נדיה כהן, אלמנתו של אלי, בריאיון לתקשורת, "אבל החלטתי שהשעון יוצב בכניסה למחלקת 'קיסריה' במוסד, היכן ש'הבחורים' יוצאים למשימות. אני מרגישה שחלק מהאור שלו נמצא בשעון הזה".
לדבריה: "יוסי כהן בעצמו (ראש המוסד. ר"ס) בישר לי על השבתו של השעון לארץ".

חיפושים חשאיים:
לכולם היה ברור, שהשבת השעון היא רק אבן דרך סמלית בדרך לדבר האמיתי: השאיפה להביא ארצה את ארונו של אלי כהן, כדי שיזכה להגיע לקבר ישראל.  על פי מקורות המקורבים לחקירה, במדינת ישראל בחנו דרך לקבל מידע על בתי הקברות היהודיים, מתוך הנחה שאלי כהן נקבר בחשאי באחד מהם.

בטבת תשע"א (ינואר 2011) דווח בתקשורת הישראלית על פגישה שערך יו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות-הברית, מלקולם הונליין, עם נשיא סוריה בשאר אל אסד. את הפגישה תיאם איש העסקים היהודי ג'ואי אלאם, ולדבריו, היא נועדה לעסוק בשיקום מבני הקהילה היהודית בסוריה.

בריאיון לתקשורת הישראלית סיפר אלאם, יליד דמשק, על יחסיו המיוחדים עם משפחתו של הנשיא אסד וכי הופתע לגלות שהביקור – שהיה אמור מבחינתו להיות חסוי – נחשף בתקשורת. לדבריו, הוא פעל במטרה לקדם את שיקום בתי הכנסת ובתי הקברות המוזנחים, וכי קיבל הסכמה עקרונית של הסורים לאפשר לו להציג תוכנית לשיקומם של שמונה עשר בתי הכנסת ושני בתי העלמין היהודים – זה שבדמשק וזה שבחאלב.

הונליין ידע לספר כי לא פעל כשליח עבור ישראל אלא שהפגישה בדמשק הייתה בהזמנת סוריה וכי בילה שעות בדיונים עם אסד על מגוון נושאים. הדיווח תואם את עדות בני משפחת כהן לכתבה ולפיה, באותה שנה קיבלו עדכון מראש המוסד, ובו הוצג להם ניסיון לבחון באמצעות צד שלישי, את הגרסה ולפיה אלי כהן נקבר במקור בבית הקברות היהודי בשכונת ג'ובאר שבדמשק, ובהמשך כנראה הועבר למקום קבורה חשאי אחר. בבית הקברות העתיק בדמשק היה גם קברו של המקובל רבנו חיים ויטאל זי"ע, תלמידם המובהק של האריז"ל והרמ"ק – רבי משה קורדובירו. חלק מהקברים גלויים, תחת כיפת השמים, וחלקם המיוחס מקורים תחת מבנה.

בשנת תשס"ח (2008) התראיין לרשת 'אל-ערבייה' מונזר אל-מוסלי, ראש לשכתו של נשיא סוריה לשעבר, חאפז אל-אסד, שפגש את כהן לפני הוצאתו להורג. אל-מוסלי סיפר, כי מנגנוני הביטחון קברו את כהן שלוש פעמים, בשלושה מקומות שונים. הקבר המקורי, לדבריו, הוחלף יום או יומיים לאחר הקבורה, מפחד שמדינת ישראל תנחית כוחות בחשאי ותחטוף אותו.

לדבריו, בסוף נקבר כהן בשטח שעליו נבנתה בהמשך שכונת "אל מאזה", הנמצאת בחלקה הדרום-מערבי המאובטח והיוקרתי של דמשק, ומתאפיינת כיום בבנייני מגורים וגנים, ועל כן אי אפשר עוד לאתר את הקבר.
ב"מאזה" שכן באותה עת בית הכלא הידוע לשמצה שבו נכלא ונחקר אלי כהן, עד שהובל לבניין המטה הכללי הסורי, בו נערך המשפט שדן בסופו את כהן למוות. המשפט, אגב, נערך בדלתיים סגורות ורק חלקים בודדים (וערוכים) ממנו הוצגו בתקשורת.

הרוסים מתערבים:
כאן נכנסים לתמונה המאמצים הרוסיים להשבת עצמות הנעדרים.
לאחרונה, בעקבות איתור עצמותיו של החייל הנעדר זכריה באומל הי"ד והשבתם לפני שנתיים לקבורה בהר הרצל – עלתה הסברה, לפחות בתקשורת, כי אולי עצמותיו של כהן הועתקו לקבורה תחת זהות בדויה בבית הקברות של מחנה הפליטים אל-יַרְמוּכּ, בו נקברו כנראה גם נעדרי סולטן יעקוב.

מחנה הפליטים, שהוקם בשנת תשי"ז (1957), שוכן בדרום-מזרח דמשק, בתוך גבולותיה המוניציפליים של בירת סוריה, כ-8 קילומטרים ממרכזה. בסמוך לו נמצאים מחנה הפליטים פלסטין ושכונת א-תדאמון. המחנה נשלט זה שנים על ידי ועדות של ארגוני התנגדות פלסטיניים; בהם החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל.

בתקשורת הערבית ידעו לספר כי בין השנים 2008 ל-2011 החזיק משטר הסורי במידע ולפיו גופותיהם של שלושת החיילים והציוד שלהם הוטמנו ב בבית הקברות "שוהאדא אל-ירמוכ", תחת שמות בדויים של פלסטינים . במהלך אותה תקופה היה בית הקברות תחת הפיקוח של הארגונים הפלסטיניים החמושים ובעקבות מלחמת האזרחים, נפגע גם בית הקברות באופן קשה וחלק מהקברים הושחתו.

בסיוון תשע"ח (מאי 2018) טען דובר החזית העממית לשחרור פלסטין כי גורמים המזוהים עם המורדים פעלו בבית הקברות, בשליחות מדינת ישראל, במטרה לאתר את שרידיהם של שלושת הנעדרים הישראלים.

בארץ הבינו שהדרך לסכל ניסיונות של גורמים עוינים להניח ידם על גופות הנעדרים הישראלים ובא בבד לקדם את מאמצי האיתור בשני הערוצים, זה של נעדרי הקרב בסולטאן יעקוב וזה של קברו העלום של המרגל אלי כהן, היא באמצעות הדיאלוג עם הרוסים, שכוחותיהם נמצאים בשטח ומפקחים באמצעות כוחות שיטור עצמאיים על אותם אזורים.

בשנים האחרונות הוכרז המחנה כשטח צבאי סגור והיה נתון לשליטה של המשטרה הצבאית הרוסית, מה שאפשר את מבצע החיפוש אחר שלושת החיילים הנעדרים. לארץ הובאו שרידי כמה נפטרים במסגרת מבצע 'זמר נוגה', שנמשך יותר משנתיים – בשיתוף פעולה בין אגף המודיעין הישראלי לצבא רוסיה.

מבצע שבסופו כאמור זוהתה גופתו של רב-סמל זכריה באומל והוא הושב למדינת ישראל לאחר 37 שנים. החיפוש אחר גופותיהם של יתר נעדרי הקרב, יהודה כץ וצבי פלדמן עדיין נמשך גם נכון לשעות אלו.

האם החיפושים החשאיים הללו יובילו גם לפריצת דרך היסטורית שתסלול גם את הדרך לקבורתו המרגשת של אלי כהן הי"ד, המרגל האהוב, באדמתה של עיר הקודש ירושלים? ייתכן שבתקופה הקרובה נדע את התשובה.

כיכר אל מרג'ה – כפי שהיא נראית היום:

מבצע בלב דמשק – הבית ברחוב בן-חוספה

תחקיר: רונן סולומון / עלה לראשונה במגזין עיתון משפחה.

זה התחיל כמו עוד לילה חורפי אפל, בשכונת 'כפר-סוסה' שבמרכז דמשק. תושבי הבניינים הצפופים, כבר מזמן עלו על יצועיהם. רבים מהם לא חולמים אפילו על הדרמה שתתחולל ממש מאחורי החלונות שלהם.

ההטעיה הגדולה מצויה בדירת מגורים רגילה, בקומה השישית של בניין 170 ברחוב עבדאללה בן חוספה המצוי בפינת רחוב חסן סמארה. רק כמה שכנים ערניים שמים לב שמשהו שם לא שגרתי. יותר מדי אנשים מסתוריים נכנסים ויוצאים.

רק כמה לוחמים בודדים, יודעים שהבית הזה נבחר בתחילת השנה הקודמת – 2019 – לשמש כמפקדה, או בשם ברור יותר: 'תחנת יחידה הפיגועים 840' של 'כוח קודס'.

שום דבר אינו מקרי. כל פרט נבחר בקפידה. דבר ראשון זאת השכונה, אחת המאובטחות שבדמשק. גם הרחובות המרכזיים, משמשים מסתור. שלא לדבר על השכנים. שלושה קילומטרים מכאן, שוכן ארמון הנשיא. חצי קילומטר לצד השני, עומד הבניין החדש של שגרירות איראן בדמשק.

רק דבר אחד לא לקחו הלוחמים בחשבון:

אם תצאו מקומת הלובי של הבניין אל הצומת, תוכלו לזהות מימין את המרכז הערבי לתרבות, או להתפנק בבית בקפה המודרני שלצדו, שלפי הפרסומים שלו במרשתת, הוא פועל עד שעה מאוחרת ומושך צעירים רבים מבני המקום וגם כאלה שפוקדים את דמשק. אתם לא חייבים לאהוב קפה כדי להיכנס אל בית הקפה. הוא משמש גם למטרות נוספות. לפני הכל יש בו נקודת תצפית מצוינת על הבניין שבו הקים 'כוח קודס' את שלוחת המודיעין והפיגועים.

בבית הקפה ניתן גם לגלוש באינטרנט ובמקביל לצפות על כל המבקרים, הרכבים החונים ואפילו על המרפסת וחלונות החדרים שבקומה השישית שמשמשים את האיראנים כמשרדים וכמקום אירוח לבכירים.

וזה מה שקרה באותו ליל אוקטובר מסתורי. מישהו, או "גוף מודיעין מערבי" כמו שהוא מסכים לזהות את עצמו, צבר לא מעט שעות בגלריה של המרכז התרבותי הערבי בשכונה ובית הקפה היה כנראה גם הוא חלק מהבילוי באותו צומת של רחובות, במטרה לאסוף נתונים על הדירה התמימה שבקומה השישית שבבניין הסמוך.

עכשיו, באישון לילה, הגיע זמן התשלום. חוליה של אותו 'גוף מודיעין' עלום, נכנסה לפעולה מבריקה. עובדה, כבר שלושה חודשים חלפו, ואתם לא שמעתם אודותיה.

המבצע הזה לא נוהל כמבצע פשיטה צבאי, אלא כמבצע חדירה לילי שנותר חשאי גם לאחר ביצועו ע"י צוות לוחמים מסוערבים לצד סוכנים מקומיים. משימתם, כך ניתן להתרשם מההדלפה שאותו גורם הוציא, הייתה להשיג שתי מטרות: איסוף מסמכים וציוד אלקטרוני אחר, וגם, בעצם נועזותו, הייתה כאן מטרה להעביר מסר תודעתי שנועד להרתיע את אנשי 'כוח קודס' מהמשך פעילות הטרור שהם מנהלים מאדמת סוריה.

ואם מחבלי 'קודס' לא הבינו, מגיעות התמונות המודלפות וחושפות את המהלך המורכב.

שו מוחמד?

במקום לנסות לשער מה בדיוק אירע שם באותו לילה, אתם מוזמנים להתבונן בתמונות הוידאו שצולמו – באמצעות מצלמת גוף משוכללת – מתוככי הבניין. כי התמונות והתיעודים הללו, לא צולמו באקראי, הם חלק מן המבצע. אותו גורם מודיעיני מערבי, אף טרח להעלות אותם לרשת העולמית ולהנגיש אותם לכל צופה בשפה הפרסית, האנגלית והערבית.

עכשיו כל שנותר לנו, הוא לנסות לנתח את הסרטון – שנערך בכוונה במעברים מהירים ובאיכות נמוכה של טלפון סלולרי – לעבור פריים אחר פריים ולשחזר את הפעולה. לפני הכל נוכל להבחין שאת הפשיטה על הדירה ביצעה חולייה שהורכבה לפחות משלושה גברים, את זה ניתן ללמוד ממספר זוגות הרגליים שמופיעים לשבריר שנייה בשלב הפריצה אל הדירה. הביצוע היה בשעת לילה מאוחרת, כשהאורות הדירה היו כבויים.

אלא שאז, בשלב הפריצה לדירה, מתגלית תקלה ראשונה. הפורצים נתקלים בחייל מכוחות ההגנה הלאומית, שמוצב כנראה כמאבטח בדירה. הפשיטה המתועדת מתנהלת כך, בווידאו ובקול.

תחילת תמליל >>

רעש של פריצה.

##השומר###: "אסכרי, אסכרי" (-אני חייל).

השומר מנסה לחמוק אל המרפסת הפתוחה של הדירה, אולם הוא נתפס ומרותק לרצפה. מצלמת הגוף של הפורצים עוד מספיקה לקלוט את הנוף הנשקף ממרומי המרפסת על קו הרקיע של השכונה.

התוקף סורק את החדרים ואת תוכן המגירות בשולחנות המשרדיים. החיפוש מניב עשרות מסמכים חסויים של התחנה, כולל מידע על אתרים, יעדים ופעילויות. וכאן מתחיל שלב התשאול:

###התוקף##: "מי בעל הבית? של מי הבית?"

###השומר###: מגמגם …

##התוקף###: "מה השם שלך?"

###השומר##: "מוחמד"

###התוקף###: "מוחמד מה?" (-"מוחמד שו?")

התוקף שולף את תעודת הזהות הסורית של החייל ומציג למצלמה את פרטיו, כהוכחה לנוכחות של חיל סורי ולאמינות הסרטון. למי שרוצה אולי ללמוד משהו על זהותו של התוקף, כדי לשים לב לשפת התשאול. הוא נעשה בערבית עם ניב פלסטיני, הדומה לניב הנהוג בלבנון ובסוריה. אלא שיש שוני בביטויים שנהוג להגות אחרת. כך למשל, בשאלה: "איזה מוחמד?"

סוף תמליל >>

היחידה החדשה של סולימאני:

לפני שנמשיך, הנה כמה פרטים חשובים שבכל זאת ידועים לנו על הפעילות החבלנית של יחידה 840 מסוריה:

יחידה '840' הינה יחידה חדשה יחסית. היא הוקמה במסגרת מערך פיגועי החוץ של זרוע 'קודס' במשמרות המהפכה. היחידה החלה לפעול לצד יחידה מוכרת ומנוסה בשם יחידה '400', שגם היא נחשפה בעקבות קמפיין הטרור שניהל 'כוח קודס' בשנים 2011-2012 לצורך נקמה על חיסוליהם של מדעני הגרעין באיראן ורמטכ"ל החיזבאללה, עימאד מורנייה, חיסולים שיוחסו למוסד הישראלי ולארה"ב.

ההבדל בין שתי יחידות הפיגועים המתמחות במבצעי פיגועים הוא בעיקר באיכות ה"קצה המבצעי": אם מטה יחידה 400 יושב בטהראן ונשען על מומחי חבלה ולוחמי חוד איראניים שעברו הכשרה צבאית, הרי שיחידה 840 מנוהלת מתחנות גיאוגרפיות אזוריות, הנשענות בעיקר על צוותי משימה המורכבים ממפעילים ומאכוויני פעילויות מנוסים של 'כוח קודס' האיראני.

הפעילים הללו נשלחים לתחנה האזורית לצורך ניהול משימות יעד באמצעות איתור וגיוס פעילים זרים, מהגרים, או קבלני ביצוע פליליים שמקבלים כסף לצורך פיגועי חבלה והתנקשות בגורמי אופוזיציה. הפעילים גם מתעסקים באיסוף מודיעין על יעדים ישראליים, מודיעין שישמש ליום פקודה.

במשך כמה שנים נהנתה היחידה משקט יחסי. אלא שאז, לפני כשלוש שנים, מישהו בישראל החל לעקוב אחרי התשתיות לפיגועים שהחלה היחידה החדשה להקים במספר מדינות ברחבי העולם. מי שהופקד על המעקב הם אנשי מנהלת המבצעים של המוסד הישראלי.

תוצרי המעקב אפשרו לייצר מודיעין שסייע, על פי פרסומים בישראל ובעולם, לגופי מודיעין מערביים לסכל מספר התארגנויות לפיגועים, כנגד גורמים באופוזיציה האיראנית, ובהם ניסיונות לפגע ביעדים בטורקיה, אלבניה, צרפת, דנמרק ואפילו על אדמת ארה"ב.

הנחת הייסוד של לוחמי המוסד הישראלי, המופקדים על הפעילות החשאית בחו"ל, היא שכל תשתית שנבנית כעת לצורך פיגועים בגורמים לא ישראליים, תופנה ביום פקודה גם לפגיעה ביעדים ישראליים או יהודיים. ההנחה הזו כבר התבררה כצודקת. כך אכן היה בשנת 2018 כשהחלה להתגבש תמונת מודיעין ולפיה הורה מפקד 'כוח קודס', קאסם סולימאני (לפני שחוסל) למפקד יחידה 840, סרדר בגרי, להקים בדמשק תחנה של היחידה שתוכפף ל'גיס אל קודס' בסוריה, ותפעל לתכנן מבצעי גבול לצורך פיגועים ביעדים ישראלים.

בצה"ל ידעו לזהות שג'ואד ע'פארי, מפקד בכיר בכוח קודס, הוצב לפקד על הכוח בסוריה, והוא זה שלמעשה אחראי על מבצעי יחידה 840 מאדמת סוריה. ומשכך, הייתה הבנה מודיעינית בישראל שמדובר בהתארגנות טרור חדשה הבנויה על שכירי חרב שיעים ומקומיים המופעלים על ידי 'כוח קודס' האיראני. מסתבר שלצורך הפעולות הללו, נעזרת איראן בתשתיות של הצבא הסורי.

מי שהופקד על תיאום הפעולות בין הכוח האיראני לצבא סוריה, הוא מוחמד רזה פלאחזאדה ("אבו באע'ר"). במסגרת אחריותו, עוסק אבו באע'ר בקליטת ביקורי הבכירים האיראנים ובגיוס לוחמים זרים ממיליציות 'פטמיון', 'זינאביון' ו'כוחות ההגנה הלאומית של סוריה' – כוח מתנדבים מיליציוני.

המבצע הראשון שהובילה היחידה האיראנית היה ניסיון מתקפת הרחפנים שסוכל ב-25 באוגוסט 2019. הניסיון הזה נשען על ארבעה פעילים שיעים, ובהם שני צעירים לבנונים, שקיבלו ידע ואמצעים מן המיליציות בעיראק.

שני חברי הכוח הלבנוניים שהוכשרו באיראן ועיראק, הספיקו עוד לתעד את עצמם ע"ג טיסות איראניות כשהם יוצאים לאיראן ועיראק וחוזרים לדמשק עם "מתנות אירניות" בצורת רחפנים. בהמשך התמקמו השניים עם עוד שני פעילים זרים בוילה שנרכשה על ידי היחידה באזור הכפר ערנה, כדי שישמש כבסיס קדמי לתקיפה אל מול חזית הגולן.

הפיגוע הזה סוכל כזכור. וכבר באותם ימים, באותה עת, ידע ראש הממשלה נתניהו לציין בפומבי שסיכול פיגוע הרחפנים נשען על החלטה נועזת ופעילות מבצעית ומודיעינית מושלמת של צה"ל, שמאפשרת להקדים מכה לאיום שתוכנן בסוריה על ידי איראן ובכך לסכל את הפיגועים בזמן.

זה לא היה סרטון תעמולה של הליכוד, אלא אמת מבצעית משמחת.

מבצע חד וחלק:

המבצע השני שהובילה היחידה האיראנית, התנהל ממש בשנה שעברה. יש אפילו תאריך מדויק, ה-3 באוגוסט 2020. הוא נוהל מבסיס קדמי השייך ל'מנגנון הביטחון הלאומי של סוריה' שנמצא באזור הכפר נג'ה, על הדרך בין כביש 110 לבסיסי המיליציות במרחב העיר אל-כיסווה.

חוליית מחבלים שהוכוונה על ידי היחידה, ניסתה להניח מטען בקרבת גדר הגבול, סמוך למוצב 116. למרבה הנס, כוח מיוחד של יחידת מגלן, שביצע מארב באזור דרום רמת הגולן, זיהה את החוליה ובסיוע כלי טיס של צה"ל ביצע ירי וחיסל את החוליה.

וזאת לא הייתה פעולה אחרונה. ב-21 באוקטובר, דיווחו 'מקורות זרים' על הרוגים סורים בעקבות תקיפה של חיל האוויר הישראלי על מתחם תצפית הנמצא בשליטת צבא סוריה באזור קוניטרה הסמוך לרמת הגולן.

ב-17 בנובמבר של אותה שנה, חשף צה"ל שדרת מטענים שנייה סמוך לגדר הגבול בדרום רמת הגולן. וזאת לאחר שבמערכת הביטחון עקבו בחודשים האחרונים אחר הניסיונות להניח מטענים במרחב הגדר.

בעקבות כך, הגיב חיל האוויר בתקיפת מטרות של צבא סוריה בדרום המדינה. המטרות שהותקפו כללו שורה של עמדות תצפית ואיסוף מודיעין מדרום לדמשק.

לא מין הנמנע שחלק מהתקיפות הללו, היו תוצאה של פשיטות עומק שמאפשרות לאסוף מודיעין ולהשיג את אפקט ההרתעה הרצוי.

הרעיון לבצע פשיטות עומק לצורך איסוף מודיעין, אינו חדש. דוגמא לכך ראינו ב'מבצע חד וחלק', במהלך מלחמת לבנון השנייה. היה זה כשכוח משולב של סיירת מטכ"ל ויחידת שלדג פשט על בית החולים דר אל־חיכמה בעומק שטח לבנון, בבעל בק, כחלק מרעיון שהגו בזירת טרור, בחטיבת המחקר באגף המודיעין.

למבצע חד וחלק הוגדרו שתי מטרות: הראשון, לקיחת שבויים לצורך חקירה ובהמשך כערובה לצרכי משא ומתן לשחרור חטופי צה"ל, והשני, איסוף מסמכים כחלק מייצור בנק המטרות שהלך ונשחק.

במסגרת אותו מבצע הונחת גם כוח פשיטה מתנייד של סיירת מטכ"ל, בהובלת סא"ל עמנואל מוֹרֶנוֹ ז"ל, כשהוא מסוערב (צנזורה). בדרך חזרה נתקל הסיור הישראלי במארב של החיזבאללה, ומורנו, שישב בג'יפ, נפגע ונפטר מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. על פעילותו הביטחונית, כולל הפעולה שבה נהרג, הוטל עד היום איפול כבד.

חוזרים שנית לאותה זירה:

זירת הפשיטה
אדום: בניין 170 – תחנת יחידה 840 צהוב – בית הספר האיראני ( ממנו יצא עימאד מורנייה אל דרכו האחרונה)

אחד מהגילויים המעניינים והמפתיעים בסיפור הבניין שבו התמקמה התחנה של יחידת 840 הוא מיקומו, בסמוך לבניין בית הספר האיראני, אותו מבנה שאירח בליל ה-12 בפברואר 2008, פגישה שבה נכחו מפקד 'כוח קודס', קאסם סולימאני, ורמטכ"ל החיזבאללה עימאד מורנייה. בתום אותה פגישה, חוסל מורנייה בפיצוץ מכונית תופת, בשעה שפסע אל רכבו שחנה בחניה הסמוכה.

חיסולו של מורנייה, כך נלמד מתחקיר שערך החיזבאללה ובהמשך גם עיתון ה'וושינגטון פוסט', בוצע לאחר ששנה קודם לכן זיהה ה-CIA האמריקאי את מקום מגוריו. בהמשך, הציעה ישראל לארה"ב לנהל מבצע משותף בדמשק, שבסופו חוסל מורנייה.

פריסת התשתית בתוך סוריה במקרה של 'תיק חיסול' מורנייה, ארכה מספר חודשים וכללה איסוף מודיעין חזותי על דרכי הגישה לשכונת כפר סוסה, האזור שבו נערכו הפגישות ודרך המילוט שבה תשתמש החוליה המבצעית.

ברגע שזוהו נקודות התורפה, נכנס המבצע לשלב הביצוע והחיסול נוהל באמצעות שלוש חוליות: חוליית תצפית, חוליית מיקום הרכב עם הפצצה וחוליית מילוט. החקירה העלתה שהמוסד הישראלי הפעיל מקומיים שדיווחו על הימצאות פרויקט מגדלי דירות שהיה אז בשלבי בנייה ובו נמצאו עדיין דירות שבנייתן לא הושלמה. הדירות הללו אפשרו לחולייה להתמקם ולצפות מהקומה השישית על החניה ועל בניין בית הספר האיראני שממנו עתיד היה מורנייה לצאת.

לאחר שמורניה יצא מהבניין ופסע לבדו אל עבר החנייה, הופעל מטען הנפץ, ולאחר שהמחסלים וידאו את הערכת הנזק, וכנראה הבינו שהיעד חוסל, הם נמלטו מהמקום במכונית המילוט שחיכתה להם.

כעת, קשה יהיה שלא לחבר בין תזמון פרסום המבצע, לעובדה שהוא הקדים בשבועיים את יום השנה לחיסולו של רמטכ"ל החיזבאללה שמוזכר ע"י איראן והחיזבאללה ממש בעצם ימים אלו. קשה שבעתיים להתעלם מן העובדה ששוב מעז גורם מודיעיני מערבי לפעול בזירה המרוחקת רק עשרות מטרים מאותה זירת חיסול שבה פעל בשנת 2008.

מה שאולי מרמז שהשכונה משמשת זה שנים בסיס לאירוח מפקדות איראניות כמו גם שההחלטה על חשיפת הפעולה נועדה להעביר מסר, לאור האיומים האחרונים מאיראן המבקשת לנקום את מות ראשיה. הסרטון המטושטש ותמונות הסטילס המפוקסלות, מזהירים ומספרים שאותו גורם שפעל בנחישות ובתעוזה בשנת 2008 בלב השכונה המאובטחת בדמשק, כדי לחסל את ראש הנחש של ארגון החיזבאללה, עדיין נמצא באזור. הוא יכול לחזור פעמים לאותה זירה, ולפגוע גם באלו שנכנסו לנעלי ראשי מנגנוני הפיגועים של החיזבאללה ומתכננים לפגוע באנשיו של אותו גורם מדינתי כעת.

נקמה בניו דלהי

אז מיהו אותו 'גוף מודיעין מערבי' עלום? תשובות ברורות כנראה שלא נקבל. אבל השערות וחשבונות, אפשר תמיד לעשות.

שימו לב לעיתוי: הפרסום אודות הפריצה לתחנת היחידה בדמשק, עולה לרשת בתאריך 27 בינואר. לסרטון נילווה גם נ.צ (-נקודת ציון) של הבניין, מיקום בסיס היציאה הקדמי של הכוח אל מול חזית הגולן ופרטים מזהים של אנשים העובדים בתחנה ובהם מוג'טבה האשמי ומוחסן מוחמד, פעילים ותיקים ביחידה הנעים לעתים קרובות על הציר שבין טהראן לדמשק.

הראשון שחשף את קיום היחידה האיראנית החדשה הוא אותו גורם שחושף כעת סיפור הפשיטה. האחרונים שהעלו לתודעה, באופן רשמי, את שם היחידה ופעילותה החבלנית בסוריה כנגד ישראל הם גורמי המודיעין של ישראל.

יומיים לאחר מכן, וקצת יותר משלושה חודשים אחרי הפריצה, מופעל מטען קטן בסמוך לשגרירות ישראל בניו דלהי. המטען שהורכב באופן מאולתר, הוטמן על ידי שני בני אדם שירדו למספר שניות מרכב חולף במטרה להניחו בצמוד למדרכה, כאשר מיד הם נמלטו מן המקום – לא לפני שהותירו כרוז המשייך את המטען, לרצון לנקום את מותם של קאסם סולימאני, מי שעמד בראש זרוע "קודס" המופקדת על יחידה 840 ומוחסן פחריזאדה, ראש פרוייקט הגרעין של איראן אך גם ראש המנהל לפיתוח אמצעי לחימה של משרד ההגנה האיראני.

שני החיסולים הללו, מיוחסים לארה"ב ולמוסד הישראלי.

ניתוח המטען בניו דלהי הצביע על כך שמדובר בפעולה בנוהל זריז, שנועדה בעיקר להעברת מסר בזה הלשון: "לנציג ישראל, ד"ר רון מלכא; זה רק הקדימון – אנחנו צופים בך ובמה שאתה אוכל. תתכונן לנקמת הגיבורים, קאסם סולימאני, אבו מהדי אלמוהנדס ומוחסין פח'ריזאדה. כל שנותר לך הוא לספור את הימים".

הבחירה לחזור שוב לזירה בניו דלהי, שבה כבר פעלה יחידת הפיגועים 400 של 'כוח קודס' נתפסת אולי כמענה איראני לפעולת הפשיטה המיוחסת לישראל כנגד שלוחת יחידת הפיגועים 840 של 'כוח קודס' בדמשק. כאמור, פעולה שנייה באותה שכונה מאובטחת בניו דלהי בדומה לפעולה השנייה של אותו ארגון מדינתי בשכונה המאובטחת בדמשק.

האם זו שפת סימנים מסתורית של ארגוני ביון?

מה שברור שהביצוע בניו דלהי, פחות מתאים ליחידה 400 ויותר מתאים ליחידה 840 שעליה פשטו בדמשק. 840 משמשת כאמור גם לפיגועים בחו"ל באמצעות 'תאים רדומים' ו'נכסים' מקומיים או פליליים לצורך ביצוע חבלה או התנקשות, מבלי לעבוד בנוהל ארוך ומסודר, אלא בנוהל קצר גם במחיר חשיפת הזרים עצמם.

אפשר לפחות להתרשם, שלפחות במישור הזה ידו של 'גוף המודיעין המערבי' על העליונה.

איראן חשפה בטעות את מערכת התקשוב שהתקינה בקרונות השליטה והבקרה של מערך הכטב"ם

מודיעין טכנולוגי (באנגלית: "TECHINT") בהגדרתו הוא תחום במחקר המודיעין הצבאי העוסק בגילוי, הבנה וניתוח טכנולוגיות ומערכות נשק הנמצאות בידי האויב. מידע טכנולוגי יכול להתקבל ממגוון מקורות איסוף מודיעין אך בעיקר ממקורות גלויים כדג' מצעדי ראווה צבאיים, תערוכות צבאיות וסרטי תדמית שמפיקים דוברי צבא או תעשיות ביטחוניות.

משמרות המהפכה של איראן והתעשיות הצבאיות שמשרתות אותם נוטים להפיץ, מעת לעת, סרטוני תדמית וראווה אודות תרגילים צבאיים ואמצעי לחימה שאיראן מפתחת בעצמה. אחד מאותם סרטונים, עלה בערוץ יו-טיוב המסקר את תרגילי משמרות המהפכה של איראן. הסרטון מתעד רגעים מתוך תרגיל "Beit ol Moghaddas Exercise" – תרגיל צבאי גדול ע"ש מבצע שנערך במהלך מלחמת איראן-עיראק ובו נבחנים  גם מערכי ההגנה האווירית וכלי הטיס הבלתי מאוישים של משמרות המהפכה.

ברצועת הסרטון ניתן לראות בדקה 1:50 כי אחד ממסכי הבקרה בקרון השליטה נמצא כשהוא במצב "התחבר" קרי כניסה אל מערכות התקשוב של הקרון באמצעות שם משתמש וסיסמא. מסך ההתחברות חשף פרט קטן אך משמעותי, את לוגו החברה שעומדת מאחורי מערכת התקשורת שהוטמעה בקרון הבקרה.

הבלוג "אינטלי טיימס" מצא כי מדובר בהטמעה של מערכות תקשורת מסדרת מוצרי KVM של חברת ATEN, חברה בינלאומית שנוסדה בטיוואן ומתמחה בפיתוח מערכות תקשורת לניתוב, שליטה ובקרה המשמשים חדרי בקרה הנדרשים לתמוך בניתוב מידע וחוזי למספר רב של עמדות בקרה ושליטה. המוצרים של החברה נחשבים כ"מוצרים דואליים" קרי מוצרים שיכולים לשמש גם לתמיכה במערכות נשק השמדה המוני כדג' טילים בליסטיים וחימושים משוטטים אחרים שהפעלתם דורשת קרון שליטה ובקרה. הסחר במוצרים אלו אסור וחוסה תחת סנקציות של מחלקת האוצר האמריקאי.

מבירור שערכנו עולה כי איראן מצליחה לרכוש את הטכנולוגיות באמצעות חברת מחשבים איראנית בשם "ריימונד מחשבים" המנוהלת ע"י אהסן טאג'סנג'ראני ומזוהה באתר ATEN  כ"משווק מורשה" של מוצרי התקשורת באיראן.

Aten CN8600 DVI KVM over IP Extender

 

באיראן טוענים: סוכן איראני נעצר וחוסל בשנת 2013 במהלך משימה חשאית בישראל

סדרת ריגול איראנית בשם "בית בטוח", עלתה לאחרונה באיראן ומהווה מעיין מענה לסדרת הריגול הישראלית "טהראן". הסדרה עוסקת מדי פרק, בתיק מודיעין אחר כנגד אחד מאויביה של הרפובליקה האסלאמית ובעיקר בסעודיה, בטרור של דאע"ש ובמאבק מול ישראל ("השטחים הכבושים" כהגדרתה).

הבלוג "אינטלי טיימס" חושף כי במסגרת ראיונות שערכו המפיקים בעת השקת הסדרה, סיפרו כי קיבלו עזרה מהמוסדות הרלוונטיים באיראן קרי מגופי המודיעין וכי אחת מהדמויות בסדרה, זו של הסוכן "אפשין" הנשלח בפרק סוף העונה, למשימת ריגול בישראל, מבוססת על דמותו של סייד עלי חוסייני, סוכן איראני שנשלח על פי  ההפקה ועדות אשתו, למשימה חשאית בחו"ל, אליה נשלח במטרה לחדור אל לב שירותי הביטחון של ישראל.

המשימה של חוסייני בחו"ל מסתיימת בדצמבר 2013, כחודשיים ימים לאחר שבנמל התעופה בן גוריון נעצר אזרח איראני אחר בעל אזרחות בלגית בשם אלכס מנס. מנס נעצר על ידי שב"כ בעת שניסה לעזוב את ישראל כשברשותו נמצאו, בין היתר, צילומי מתקנים ביטחוניים ובהם גם צילומי שגרירות ארצות הברית בישראל. הפרשה הותרה לפרסום ב-29 בספטמבר 2013.

בחקירתו התברר כי שמו האמיתי הוא עלי מנצורי (בתמונה מימין), איראני שגויס על ידי יחידת הפיגועים 400 של "כוח-קדס" בשל אזרחותו האירופאית ופעילותו העסקית בחו"ל, מה שהפך אותו כיעד אטרקטיבי לגיוס מצד גורמי המודיעין האיראניים.  במסגרת "סיפור הכיסוי", הספיק לבקר בישראל פעמיים תוך שהונחה להקים בישראל תשתית עסקית, שתספק מסווה לפעילות המודיעין האיראני בישראל, ותשמש את הגורמים האיראנים לצרכים שונים. לשם כך, הוטל עליו לבקר בישראל, לקשור קשרים עסקיים ולהקים חוזים, אשר יאפשרו פעילות עסקית ממושכת. למימון פעילותו הובטחו לו סכומי כסף גבוהים, בין השאר, ננקב סכום של מיליון דולר.

כעת, בעקבות פרטים חדשים שיוצאים מאיראן, יתכן כי הסיפור המוכר בישראל של הסוכן עלי מנצורי ושרשרת ההפעלה שלו בטורקיה ובאיראן הוא רק אחד מהפרשיות שמייצרת המלחמה החשאית בין איראן לישראל ואולי גם נקשר לפרשה אחרת שנחשפת כעת באיראן ובמרכזה סוכן מודיעין איראני בשם "סייד עלי חוסייני (בתמונה משמאל).

עלי חוסייני הוא בן ל"שהיד" בשם "סייד אבולגאסם חוסייני", שנהרג במלחמת איראן – עיראק. הבן עלי, נולד ב- 22 בפברואר 1972 והפך לחלק מחייליו האלמוניים של האימאם אל זמאן – כינוי ללוחמי המודיעין האיראני.
חוסייני תואר כאדם צנוע למרות עמדתו הגבוהה ותפקיד שהובילו להשתתף במשימות בסיכון גבוה בחו"ל. הוא הקפיד מאוד על מילוי תפקידו הדתי, ואפילו במשימות אותם עבר במהלך חודש הרמדאן, היה נוהג להשלים את צומו ואומר כי אינו יכול לשאת לשבור את צום בגלל עבודתו ומשימתו.

חוסייני היה נשוי למי שזוהתה בשם "מסומה עבדי" ואב לילדים, כשיצא למשימה בחו"ל בעקבותיה הצליח גם לחדור למעגל רגיש בשירות הביון הישראלי, נסיעה ממנה לא שב.

לדברי רעייתו, היא קיבלה את הידיעה הראשונה על מותו, במהלך דצמבר 2013, כשלושה שבועות לאחר מעצרו. על פי האיראנים חוסייני נעצר על ידי המוסד הישראלי, עונה ומת במהלך כלאו. בהמשך הוכרז חוסייני כקדוש מעונה שמקום מותו אינו ידוע אך על פי גרסה אחרת, גופתו הוחזרה לאיראן, במסגרת עסקה שאפשרה את קבורתו ב -23 בינואר 2014, בחלקה מס' 26 בבית הקברות בהשט-י זהרה שבדרום טהראן.

  • תוכן זה מוגן בזכויות יוצרים. אין להעתיק או לעשות שימוש במסגרת אתר או פורום חדשות אחר ללא אישור מפורש ממערכת אתר "אינטלי טיימס".