תת אלוף (סרדר) מוחמד שיראזי, ראש הלשכה הצבאית של אייתוללה עלי ח'אמנאי, הוא אחד האנשים הפחות מוכרים לציבור הרחב – אך גם אחד המשפיעים ביותר במערכת הביטחונית-אידיאולוגית של הרפובליקה האסלאמית. דרגתו – תא"ל בזרוע הבסיג' משקפת את שורשיו בזרוע האידיאולוגית של משמרות המהפכה.
כבר יותר משלושה וחצי עשורים הוא משמש כ"העיניים והאוזניים" הצבאיות של המנהיג העליון: מסנן דיווחים, מפיץ הוראות, מפקח על יישום מדיניות ומתאם בין הגופים הצבאיים השונים – משמרות המהפכה (IRGC), הצבא הסדיר (ארטש) והבסיג'.
בניגוד למפקדים בולטים כמו חוסיין סלאמי או אסמאעיל קאני, שיראזי פועל בעיקר מאחורי הקלעים. הוא אינו ה"כוכב" הוא אפילו לא מוזכר ברשימות הסנקציות האמריקאיות על משמרות המהפכה של איראן היות והוא לא מוגדר כגורם מבצעי אך הוא בפועל למעשה "העמוד השקט" שמחזיק את הציר הצבאי-אידיאולוגי של ח'אמנאי. הצהרותיו בתקשורת הרשמית נדירות יחסית, אך כאשר הן נאמרות, הן משקפות בדיוק את הקו הרשמי של ח'אמנאי ומשמרות המהפכה. קולו הוא קול צבאי-מהפכני טהור, ללא פשרות.
עבודת הלשכה הצבאית במתחם המנהיג העליון ("בית המנהיג הרוחני") בטהראן
הלשכה אינה מפקדת ישירות על הכוחות כמו המטה הכללי או מטה ח'אתם אל-אנביא, אלא משמשת כמנגנון שליטה, פיקוח ותיאום אישי של המנהיג העליון על הצבא והביטחון. התפקידים המרכזיים כוללים:
- תקשורת ישירה ומאובטחת בין ח'אמנאי לבין מפקדי הכוחות המזוינים.
- העברת פקודות אישיות של המנהיג העליון למפקדים הבכירים – במיוחד בנושאים רגישים (גרעין, טילים, כוח קודס, התערבות אזורית, מצבי חירום).
- פיקוח אידיאולוגי-פוליטי על הצבא – וידוא שהכוחות נשארים נאמנים לקו ה"ולאית פקיה" ולא מתפתחים לכיוון של "מקצוענות חילונית" או עצמאות יתר.
- ניהול קשרים עם נציגי המנהיג העליון שמוצבים בכל זרועות הצבא, במשמרות, בחיל האוויר, בחיל הים וכו'.
- טיפול בנושאים מיוחדים – למשל: מינויים בכירים, פיטורים, קידומים, תקציבים סודיים, פרויקט הגרעין והטילים, תגובה למשברים (כמו תקיפות ישראליות או אמריקאיות).
- תיאום עם לשכות אחרות בבית (לשכת המודיעין, לשכת הביטחון, לשכת החוץ) בנושאים צבאיים-מדיניים.
- מעקב אחר נאמנות – זיהוי סימני "סטייה" או חוסר נאמנות בקרב קצינים בכירים.
הלשכה הצבאית היא ה"קו האדום" – הערוץ הפרטי, המאובטח והאמין ביותר שדרכו ח'אמנאי שולט בפועל בצבא ובמשמרות המהפכה, מעבר למבני המטות הרשמיים (מטה כללי, מועצה לביטחון לאומי וכו'). במצבי חירום הלשכה מנטרת, מייעצת ומעבירה הוראות ישירות מהמנהיג למטות והופכת למרכז הפיקוד האסטרטגי של ח'אמנאי. היא הערוץ כמעט יחיד לתקשורת עם ראש מטה "חתאם אל אנביה" – המפקד הצבאי העליון בחירום ומפקדי הזרועות כי ח'אמנאי נע לעיתים בין המקלט התת-קרקעי ללשכתו ומפחית את השימוש בתקשורת אלקטרונית.
האחים שיראזי:
אחיו הוא חוג'ת אל-אסלאם עלי שיראזי המשמש כראש "ארגון העקידתי-פוליטי" של כוחות אכיפת החוק (Faraja) או כפי שחלק מהמקורות מציינים – סגן ראש הארגון העקידתי-פוליטי של משרד ההגנה. תפקידו כולל פיקוח אידיאולוגי, הדרכה פוליטית-דתית, שמירה על "טוהר אידיאולוגי" והטמעת קווי המנהיג העליון בתוך כוחות המשטרה והביטחון הפנימי.
האחים שיראזי הם דוגמה קלאסית למעגל אמון אישי ארוך-טווח סביב ח'אמנאי – קשר שנרקם עוד לפני המהפכה האסלאמית (שנות ה-60 וה-70), בתקופת הגלות/ההגירה של ח'אמנאי לרפסנג'אן ואיראן-שהר (במחוז כרמאן). האחים ביקרו אותו שם, והקשר הפך לאחד האמינים ביותר לאורך עשרות שנים כאשר מחמד שיראזי הופך ל"צינור הצבאי" הראשי ועלי שיראזי ל"צינור האידיאולוגי-ביטחוני הפנימי" האחראי על הטמעת האידיאולוגיה המהפכנית והבטחת נאמנות בתוך כוחות המשטרה ובחלק ממשרד ההגנה.
האחים שיראזי הם "שומרי הסף" הכפולים של ח'אמנאי – אחד בצבא, אחד בביטחון הפנים – מה שהופך אותם יחד למשאב אסטרטגי-אישי חשוב מאוד למנהיג העליון, ומסביר מדוע פגיעה באחד מהם ובמיוחד חיסול היפותטי של מחמד תיתפס כפגיעה ישירה במעגל הקרוב ביותר שלו.
אויבים קיומיים: "השטן הגדול" ו"הגידול הסרטני"
בעיני מוחמד שיראזי, ארצות הברית היא "השטן הגדול" שמנהל מלחמה רב-ממדית – תרבותית, כלכלית, תקשורתית וצבאית – נגד המהפכה האסלאמית. הוא משבח שוב ושוב את ההתקדמות הטכנולוגית האיראנית: טילים מדויקים, כטב"מים מתקדמים, מערכות מכ"ם ויכולות הגנה אווירית, ש"שברו את האשליה של עליונות אמריקאית".
ההתקפה על בסיס עין אל-אסד בעיראק ב-2020, לדבריו, הוכיחה שאיראן מסוגלת לפגוע ישירות באינטרסים האמריקאיים – ולהרתיע.
ישראל, או "המשטר הציוני" בלשונו, היא "גידול סרטני" שיש למגר. שיראזי תומך באופן מלא בקו של ח'אמנאי: תמיכה ב"ציר ההתנגדות" – חיזבאללה, חמאס, החות'ים והמיליציות בעיראק – כחלק ממאבק אסטרטגי נגד ישראל.
הוא הציג את המתקפה האיראנית באפריל 2024 (מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל, בתגובה להפצצת הקונסוליה בסוריה) כהוכחה להרתעה אפקטיבית: "המשטר הציוני חלש יותר משנדמה לו, ואיראן חזקה יותר מאי פעם".
העימות, בעיניו, אינו רק צבאי – הוא אידיאולוגי-גלובלי. ארה"ב וישראל פועלות יחד, כשותפות בקנוניה נגד האסלאם המהפכני. הפתרון: הרתעה אקטיבית, מוכנות גבוהה, שיתוף פעולה מודיעיני הדוק בין IRGC למודיעין הכללי (MOIS), ורוח מהפכנית בלתי מתפשרת.
שיראזי אינו קורא להתקפה מקדימה. המדיניות שהוא מייצג היא הגנתית-הרתעתית: "איראן לא תיזום מלחמה, אך תגיב בתקיפות ובמכריעות לכל תוקפנות". "אנחנו יכולים"– סיסמת העצמאות הצבאית חוזרת שוב ושוב בנאומיו. הוא מדגיש מוכנות, תיאום וציות מוחלט להוראות ח'אמנאי, לא יוזמה אישית או הרפתקנות.
מזכיר צבאי או ראש מטה משטרי?
תפקידו של שיראזי דומה במידה רבה לזה של המזכיר הצבאי של ראש ממשלת ישראל: ערוץ אמון ישיר, גישה בלתי מוגבלת למידע רגיש, סינון דיווחים, תיאום בין גופים והמלצות למנהיג.
ההבדל המהותי – ח'אמנאי הוא מנהיג עליון תיאוקרטי ששולט ישירות בצבא, ולכן מעמדו של שיראזי הוא "עליון" וקבוע יותר.
השוואה נוספת, קרובה יותר בז'אנר: פואד שוקר, ראש המטה הצבאי של חסן נסראללה בחיזבאללה. שניהם פועלים בצל, קרובים אישית למנהיג לאורך עשרות שנים, הם אלו שדואגים לספק לו את התמונה הצבאית באופן אמין, מלא ומסונכרן ונחשבים שנים ל"המוח" המבצעי-אסטרטגי מאחורי הקלעים.
חיסול שוקר ב-2024 החליש משמעותית את חיזבאללה; חיסול שיראזי עלול להיות מכה קשה לח'אמנאי – פגיעה אישית, שיבוש זמני אך קריטי בתיאום הצבאי למול מהלומה צבאית אך לא בהכרח "ערעור קיומי", שכן המערכת האיראנית בנויה על רציפות ושכבות הגנה.