אינטלי טיימס

מה בדיוק משתבש בתוכנית החלל של איראן והאם זו רק “יד המקרה” ?

1,794

בשנה האחרונה סבלה איראן מרצף כישלונות בשלבים השונים של הניסיון לפתח ולשגר לוויין לחלל. האם יתכן שחלק מאותם כישלונות, נבע אולי מפעילות צד שלישי, במסגרת מה שמוגדר כ”המערכה החשאית” ?

בשבוע שעבר התייחס רוה”מ נתניהו לכישלון שיגור הלוויין האיראני לחלל וקישר בינו לבין הפעילויות של ישראל במניעת הברחות הנשק לחיזבאללה. במקביל, מתגברים הדיווחים מארה”ב על כך שהפנטגון בוחן מזה מספר שנים יכולות שיאפשרו לסכל שיגורי טילים עוד בשלביהם הראשונים כחלק מהמלחמה החשאית בסיכול פרויקט הטילים והחלל שמובילות איראן וצפון קוריאה.

בשנה האחרונה סבלה איראן מרצף כישלונות, בשלבים השונים של הניסיון לשגר לוויין לחלל. יש מי שמעריכים שלא בכל המקרים, רצתה איראן למקם לוויין בחלל כמו שרצתה לבחון דרך השיגור את אחד משלבי ההנעה של הטיל. האם יתכן, כפי שנרמז מדבריו, שחלק מאותם כישלונות, נבעו אולי מהפעילות של צד שלישי, במסגרת מה שמוגדר כ”מערכה החשאית” ?

מה אנחנו יודעים על התכנית?
שיגורי הלוויינים מתבצעים מ”מרכז החלל” על שם חומייני הממוקם במחוז סמנאן, 230 ק”מ דרום מזרחית לטהרן. מדובר במרכז היחיד שממנו מבצעת איראן את שיגור לווייני חלל מפיתוח עצמי. המרכז כולל מתקני תשתית מסוגים שונים ובהם אתרי שיגור, אזורי מנהלה, תמיכה טכנית, ומתקני מעקב ותקשורת.

שיגור כל לוויין נשלט ממרכז החלל ומנוטר על ידי שלוש תחנות:
• תחנת כרמשחר (במחוז טהראן)
• תחנת מחאשט (במחוז אלבורץ)
• תחנת האי קשם (במצר הורמוז)

ב-29 באוגוסט 2018 התפוצץ טיל שהיה אמור לשאת את הלוויין “נאהיד-1” במהלך הכנת הטיל על מתקן שיגור הלוויינים של איראן. בטהרן אישרו כי הטיל התפוצץ רק לאחר שהנשיא האמריקני חשף תמונת לוויין ברזולוציה צבאית וטען כי “ארצות הברית לא הייתה מעורבת בתאונה הקטסטרופלית בזמן ההכנות האחרונות לשיגור הלוויין באתר סמנאן 1 באיראן”, אך הוסיף בעקיצה כי הוא “מאחל לאיראן הצלחה בבירור כל מה שהתרחש באתר 1”.

בינואר השנה, הזהיר שר החוץ של ארצות הברית מייק פומפאו מפני כוונתה של איראן לשגר בחודשים הקרובים לוויינים, מאחר שלדבריו הם מפרים את החלטת מועצת הביטחון האוסרת על איראן לערוך ניסויים בטילים בליסטיים המסוגלים לשאת ראשי קרב גרעיניים.

בינואר 2019 חשפו תמונות לוויין את ההכנות לשיגור לוויין נוסף לחלל ממרכז השיגור. בתמונות ה”לפני ואחרי”, נצפה כן השיגור כשעליו הטיל בטרם השיגור ובתמונה מאוחרת ללא הטיל אך מסביבו סימני חריכה שמהם ניתן להסיק כי בוצע שיגור. ב-19 בינואר אישרה איראן כי שיגור הלוויין “פאיים” נכשל היות והרקטה שנשאה את הלוויין לא הצליחה להגיע למהירות הנדרשת לשלב השלישי, על אף שהצליחה לעבור את השלב הראשון והשני של השיגור.

ב-15 בינואר 2019 התייחס לכך גם רוה”מ נתניהו, במהלך טקס חילופי הרמטכ”לים, כשבחר לציין כי איראן “משקרת עכשיו כשהיא כביכול משגרת לוויין תמים לחלל אבל בעצם רוצה להשיג את השלב הראשון של טיל בין יבשתי, בניגוד לכל ההסכמים הבינלאומיים”.

ב-9 בפברואר 2019 התפרסמו תמונות שפרסמה חברת “דיגיטל גלוב” המחזקות את ההערכה כי איראן ביצעה ניסיון שני והפעם כנראה לשגר את הלוויין “דוסטי” לחלל. בתמונות שצילמה החברה נראה כן השיגור כשעליו טיל ולמחרת כשהוא ריק אך עם סימני חריכה שנוצרו עליו, ככל הנראה בעקבות הדף הטיל. הסימנים העידו כי הטיל הצליח להמריא אך כשל באחד מהשלבים הבאים.

ב-9 בפברואר 2020 דיווחה איראן על שיגורו לחלל של הלוויין “זפאר 1” אולם הטיל שנשא את הלוויין לא הצליח להגיע למהירות הנדרשת בשלב השלישי, למרות שהוא צלח את שני השלבים הראשונים של השיגור. במהלך כנס בנהריה התייחס רוה”מ לדיווח וציין: “התבשרנו היום שאיראן נכשלה בשיגור לוויין. הם גם נכשלים בהעברת נשק לסוריה וללבנון כי אנחנו פועלים שם כל הזמן כולל בימים אלה”.

מהם השלבים הנדרשים לשיגור לוויינים איראניים?
• שלבי הפיתוח והבדיקה של הלוויין
• שלב הפיתוח, המיקום והתדלוק של רכב נשיאת הטיל
• שלב הפיקוח והשליטה של מרכז החלל עם כן השיגור ומערכת ההצתה של הטיל
• שלב ההתנתקות מהכן של רכב השיגור “סימורג” SLV המכונה גם “ספיר -2”
• שלב היציאה מהאטמוספרה
• שלב הכניסה למסלול ההקפה של הלוויין
• שלב התקשורת בין הטיל למרכז החלל

פיצוץ מסתורי במהלך ניסוי מרכזי:
צהרי שבת, 12 בנובמבר 2011, בסיס הטילים “סאגאד” סמוך לכפר בידגנה, 45 קילומטר מטהרן. בבסיס נרשמת תכונה עצומה. בתוך דקות ספורות אמור לצאת לדרך ניסוי חשוב מאין כמוהו ברקטה חדשה המונעת בדלק מוצק. מדובר בניסוי הראשון שייערך בתוך הבסיס, בקרבת האנגר גבוה שנבנה במיוחד לצורך הפרויקט. עד כה התבצעו הניסויים כמה קילומטרים ממנו, אבל האיראנים החליטו לשנות קונספט ולשם כך בנו מתקן מיוחד שחלקו מצוי בתוך הקרקע וממנו יוצת מנוע הטיל.

עגורן גדול מיקם את המנוע הרקטי, שיורה את רשף הטיל אל השמים. בחדר הבקרה הסמוך נכחו מוזמנים רבים, בהם נציגי המרכז הצבאי למחקרים מדעיים מאוניברסיטת אימאם חוסיין בטהרן, ראשי מפעלים שהשתתפו בהקמת המתקן, יו”ר אוניברסיטת הג’יהאד האיראנית שסיפקה את כוח האדם המקצועי ומכשירה מהנדסי רקטות ויוצקי טילים, וכן ראש חטיבת הטילים של זרוע “הג’יהאד להתעצמות” של משמרות המהפכה, המופקד על פיתוח אמצעי לחימה עצמאיים בתעשייה הצבאית האיראנית.

לאחר סקירה טכנית על מה שצפוי להתרחש, התכבד ראש זרוע הג’יהאד ללחוץ על כפתור ההפעלה. במסכי הפלזמה הפזורים בחדר ניתן היה לראות את שלבי ההצתה של מנוע הרקטה. לפתע החריד פיצוץ אדיר את כל האזור. המתקנים הסמוכים במרכז המחקר, שבהם אוחסן דלק מוצק, נפגעו ויצרו פטריית הדף ענקית. הנזק היה מידי. מיד החלו עשרות פיצוצי משנה ממכלי הדלק שאופסנו בבסיס ונפגעו גם הם. בתוך שניות כל האזור שבו התבצע החלק הסטטי של הניסוי נמחק. נזק כבד נגרם גם למתקנים אחרים בבסיס.

אז מהם היכולות שמאפשרות אולי לחבל בתכנית החלל והטילים של איראן?
כבר לאחר הפיצוץ ההוא במתקן פיתוח המנועים, היו שהעריכו כי לא היה מדובר בתקלה אלא ב”התערבות מבחוץ” שהביאה לפיצוץ הדרמטי שמחק את היכולת של האיראנים לקדם משמעותית את תכנית הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח. מומחי המודיעין נשענו גם על מה שנלמד באותה עת מ”מבצעי העוקץ” והסייבר שניהלו האמריקאים והישראליים, על פי הדלפות וויקיליקס, כחלק ממבצעים חשאיים לסיכול תכנית הגרעין של איראן שפרויקט החלל והטילים מובנים בתוכה.

התוכנית הסודית של הפנטגון:
בפברואר 2019 , בעקבות ניסיון השיגור של איראן, כתב העיתון “ניו יורק טיימס” על תוכנית סודית, שהחלה בכהונת ג’ורג’ בוש וצוברת תאוצה בעידן דונלד טראמפ. גורמים אמריקנים אמרו לעיתון כי ארה”ב מחדירה מוצרים פגומים למפעלי תכנית החלל האיראנית כדי לחבל בטילים של טהרן. מדובר בשיטת פעולה מוכרת שנוהלה גם בכדי לחבל בתוכנית הגרעין של איראן, קרי מבצעי “עוקץ” שמנהלת ארה”ב מול סוכני רכש איראנים, לממכר מוצרים אלקטרוניים שעברו מראש “טיפול” (מנגנון חבלה או תוכנה צרובה) כך שיאפשר לחבל במערכות השליטה והבקרה שבהן משתמשת איראן במסגרת פרויקט הגרעין או הטילים והחלל של איראן.

לדברי טל ענבר – מומחה תעופה, ממייסדי אגודת החלל הישראלית, “הטילים נבדקים כל כך הרבה לפני שיגור ניסוי עד שזה מאוד לא סביר שהכשל לא יתגלה במהלך ההרצות”.

יכולת שנייה היא הלוחמה בסייבר. היכולת של מדינות כדג’ ארה”ב לחדור לשרתי הפיקוד של משרד ההגנה האיראני, להשמיד או לשבש את הנתונים המוזנים במהלך תהליכי הייצור או השליטה הנדרשים במהלך ניסויי של מנועים וטילים. דוגמה לכך ראינו בתולעי המחשב “להבה” ו-” סטקסנט” שפגעו בתוכנית הגרעין האיראנית באמצעות חדירה ופגיעה במערכות בקרה תעשייתיות מסוג SCADA ששולטות בצנטריפוגות במתקן ההעשרה ומשבשות את פעילותו. ביולי 2013 אישר אדוארד סנודן, מנהל מערכות מידע לשעבר בארגון הביון האמריקאי NSA, כי ה-NSA וישראל כתבו ביחד את הנוזקה “סטקסנט”. ב-23 ביוני 2019 דיווח ה “וושינגטון פוסט” כי נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ אישר לאנשי יחידת הסייבר האמריקאית לבצע מתקפת סייבר על חוות השרתים המבצעיים של משמרות המהפכה, מה שמנע מהם לשלוט על שיגור רקטות וטילים, וזאת כתגובה על הפלת המל”ט האמריקאי.

גם פה מתייחס ענבר בספק לאופצית התקיפה בסייבר היות ולטענתו “הטיל משדר נתונים למטה ולא מקבל מלמטה שום הוראה אלא אם יש תקלה ומשדרים לו פקודת השמדה”, מה שכן, מציין ענבר היא האפשרות לחסום את שידוריו מטה אולם זה לא יגרום לתקלה בשלבי שיגור הטיל”.

מבצעי עומק קרקעיים:
היכולת השלישית עוסקת ב”יירוט אוויר-אוויר” של טילים במהלך השלב הראשון של שיגורם עוד בטרם הם נכנסים לאטמוספרה. מדובר בפרויקט שמובילה יצרנית האף-35 ונועד לאפשר לארה”ב להתמודד עם איומים בליסטיים מצפון קוריאה, איראן ואולי גם רוסיה וסין. הרעיון הוא שמטוס החמקן המצויד במכם גילוי עוצמתי ויכולות תקשוב מתקדמות, יוכל לבצע “איתור לצורך תקיפה” ולשגר ממרחק עשרות קילומטרים טיל מיירט עוד במהלך השלב הראשון של שיגור הטיל ולהשמידו.

לדברי טל ענבר, “מבחינה עקרונית אם מטוס נמצא במרחב השיגור הרי שאפשר לתפוס טילים שעולים למעלה כשמהירותם איטית וחתימת IR שלהם גבוהה. השאלה היא האם ניתן להגיע אל האתר מבלי להתגלות ולשהות במרחב מספיק זמן וקרוב על מנת לתפוס את הטיל”. 

בתעשיות הביטחוניות לוטשים עיניים גם לשלב שבו יהיה ניתן לפתח מטע”ד שיותקן ע”ג כלי טיס מאויש או ללא טייס שיוכל לשגר קרני לייזר וליירט רקטות וטילים בשטח האויב, עוד בשלב השיגור. אל אלו מתווספת גם יכולת תקיפה בספקטרום באמצעות לוחמה אלקטרונית המאפשרים לשתק או לחבל מרחוק בקשר שבין מרכז השליטה לאחד מהמרכיבים הקריטיים בתהליך ההצתה והניתוק של הטיל מכן השיגור.

היכולת הרביעית היא כנראה המקובלת ביותר מבחינה צבאית אך המורכבת ביותר מבחינה מבצעית באופן הביצוע בעומק איראן.  היכולת להנחית כוח תצפית – תקיפה מיוחד שמסמן ותוקף את היעד מהקרקע באמצעות אמל”ח מתקדם.

לסיכום:

מומחי התעופה והטילים כאמור סקפטיים לגבי האפשרות כי הכישלון האחרון של איראן לשגר לוויין לחלל נבע מ”התערבות חיצונית”  שכן בניסיון האחרון לא זוהה מרכיב חדש בטיל שיש בו פריצת דרך בתחום הטילאות. משגר הלוויינים שבו נעשה שימוש נחשב מיושן וגם הלוויין שאיראן ניסתה למקם בחלל לא מהווה איום שכן מדובר בלוויין מחקר קטן, נטול כל ערך צבאי.   

אז מה כן? 

ישנן אינדיקציות לכך שמדינות כדג’ ארה”ב, שמחזיקות בתעשיות אוויריות מתקדמות לצד יכולות תקיפה בעומק של כלי טיס חמקניים כדג’ האף-35, פועלות כל העת לקדם יכולות ליירוט טילים עוד בשלב שהם על כן השיגור או בשלב המעוף הראשוני. 

 

Comments are closed.