פרשת גונן שגב – בעין המודיעין

ראשי המוסד לשעבר, נוהגים לציין כי הדרך לגיוס סוכנים שיבגדו במדינתם עוברת דרך מבצעי מ”מ – פיתויי מין ו/או ממון, במקרים נדירים מדובר בהפעלת מניעים אישיותיים אצל המגויס כדג’ רגשות נקם

בפרשה הנוכחית רב עדיין הנסתר על הגלוי ובימים הקרובים כנראה יחשפו, באופן מבוקר, החלקים היותר מעניינים של הפרשה. העובדה כי ההפעלה של שגב על ידי האיראניים כללה גם ביקורים באיראן מעידה על רמת החשיבות שהעניקו האיראנים לשגב ומאידך על הסיכון שלקח על עצמו או הביטחון שחש כשנכנס לגוב האריות האיראני במטרה לספק את מניעיו האישיים.

יש המעריכים כי האיראנים פיצחו את מנגנון הגיוס של גונן בדומה לדרך שבא נפלו קודמיו, כדג’ נחום מנבר שגדל בקיבוץ, לחם במלחמת ההתשה אך עם כניסתו לעסקים, הסתבך בפלילים ונמלט מנושיו לחוץ לארץ שם החל מאמצע שנות השמונים, לעשות כסף מעסקאות נשק ובהם גם שירותים שנקשרו למערכת הביטחון עד שהסתבך בעסקה עם משרד ההגנה האיראני שאפשרה לייצור פגזים הנושאים חומרים כימיים. בשנת 1992 החל המוסד לחקור את פעילותו של מנבר ובשנת 1993 נהרגו בעקבות כך גם שני לוחמי מוסד בתאונת דרכים בווינה בעת מעקב אחר פגישותיו עם ד”ר מג’יד עבאספור, סגן שר ההגנה האיראני. ב-31 באוקטובר 2011 החליטה ועדת השחרורים לשחררו שנה וחצי לפני תום תקופת מאסרו אולם מאז דבקו בו דברי ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, שטען כי מנבר הוא “הבוגד הגדול ביותר שפעל אי פעם בישראל”.

הפרופיל האישי:

גונן נולד בקריית מוצקין, החל את שירותו בצה”ל בקורס טיס, אך לאחר מכן עבר ליחידה קרבית, הגיע עד לדרגת סרן. בסוף שנות השמונים קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כשהיה בן 35 הוא עזב את עולם הרפואה ופנה לפוליטיקה. שם כיהן כחבר הכנסת ה-13 בתחילה מטעם סיעת צומת, ולאחר מכן כיהן בממשלתו של שמעון פרס, עד לסוף כהונתה של ממשלה זו, ביוני 1996. מיד לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים החל לעבוד בקבוצת אייזנברג (אז בעלת השליטה בחברה לישראל, כי”ל ובתי הזיקוק) כיועץ לענייני אנרגיה בסין. האנשים שהיו קרובים אליו מעידים על גונן, גרוש עם ילדים כפלרטטן עם קסם אישי, גאון שהיה מטורף על כסף ואף התעניין בעסקי קזינו.

בראיון ל”ידיעות אחרונות” ביולי 2002, האשים שגב את השב”כ כי “הפקיר והזניח” אותו, לאחר הפרסום לפיו קייס עובייד מטייבה, ששימש כסוכן של השב”כ עד שנת 2000 רקם עם החיזבאללה לפתות את שגב בסוף שנות ה-90 באמצעות עסקים בחו”ל במטרה לחטפו אולם לבסוף היה זה אלחנן טננבאום שהבשיל ונפל ברשתו.

ההסתבכויות:

באוקטובר 2003, כששהה בהונג קונג, פנה שגב לישראכרט באמצעות גרושתו, אסנת שגב והתלונן כי כרטיס האשראי שלו אבד לו או נגנב ממנו, ולכן יש לבטלו. במקביל, התברר, ביצע שגב שש פעולות של משיכת מזומנים וטען כי לא הוא היה זה שביצען, במטרה לקבל במרמה את סכום כולל של 20 אלף שקל. שגב הורשע בניסיון לקבלת דבר במרמה.
באפריל 2004 החל להסתבך גם בפלילים כנעצר בחשד להברחת אקסטזי מהולנד לישראל תוך ניצול וזיוף תוקפו של הדרכון הדיפלומטי שקיבל בעת שכיהן כשר. ב-4 ביוני 2007 השתחרר מהכלא אחרי הפחתת שליש מעונשו על התנהגות טובה אך רישיונו כרופא נשלל היות וסחר בסמים לשם רווח ולא מתוך צורך שנובע מהתמכרות.

שגב העתיק בשנת 2012 את מגוריו לבירת ניגריה, שם החל לעסוק בשירותי ייעוץ בחברה קבלנית עם קשרים ישראליים ובהמשך (כנראה משנת 2014) אף פתח קליניקה לרפואת משפחה שהעניקה שירותי חירום מתקדמים למשפחות הדיפלומטים של השגרירות הישראלית ושגרירות זרות נוספות. בין לבין הכיר שם את אשתו השנייה, בכירה בשגרירות הגרמנית בניגריה שאפשרה לו להחזיק בדרכון גרמני אותנטי עמו כנראה גם ביקר באיראן.

לשגב כנראה לא היה מידע בעל חשיבות אסטרטגית מתוקף תפקידו כשר לשעבר, אך יכול היה לשמש נכס לאיראנים לצורך מבצעי ” גישה” או בסיס לתקיפה בסייבר כנגד רשימת בכירים ישראליים ששגב יכול היה לספק לאיראנים עם פרטי הטלפון, המיילים או דרך חשבונות פייסבוק ולינקדין שניהל ברשת. אנשי הקהילה הישראלית שאותם שירת בניגריה, לעתים בבתיהם, הורכבו מנציגים של משרד החוץ, חברות ביטחוניות, שליחים ונספחים שונים.

כשגונן שגב גויס בשגרירות האיראנית בעיר הבירה אבוג’ה שבניגריה, הוא היה צפוי לפגוש את השגריר הנכנס, סעיד קוצ’הי, כשלצידו נותר סגן השגריר הוותיק, נספח צבאי ו”נספח תרבותי”, הללו, ברובם ובמיוחד במדינות אפריקה, הם אנשי המודיעין האיראני ומשמרות המהפכה. קוצ’הי עצמו יגורש ב-2016 לאחר שהניגרים יאשמו אותו בניהול הסיוע למיליציה שיעית מקומית. באותם שנים סיימו את תפקידם בשגרירות איראן, מספר דיפלומטים שנקשרו לפעילות מודיעינית וחתרנית בשטחי המדינה.

ישראל ניהלה בשנים שבהן שהה שגב בניגריה, קשרים מצוינים עם נשיא ניגריה לשעבר גודלאק ג’ונת’ן שאף הודה בביקורו בישראל באוקטובר 2013 כי ישראל מסייעת לו בדרכים רבות, והם כוללים גם את תחומי החקלאות, הבנייה, התקשורת, המודיעין ותחומים אחרים. חודשיים מאוחר יותר כבר חנך הצי הניגרי ארבע ספינות חדשות מתוצרת ישראל – שלושה ספינות תקיפה מדגם “מנטה” וספינת סיור מדגם “שלדג” סימן 2.

היסטוריה של פעילות טרור ומודיעין בחסות הנציגויות האיראניות בניגריה:

ב-2004 נעצר דיפלומט איראני על ידי הרשויות המקומיות בעת שעסק בצילום ובתצפיות על בניין שגרירות ישראל.
ב-2010 חשף שירות הביטחון הניגרי 13 מכולות של אמצעי לחימה, שהוברחו מנמל בנדר עבאס באיראן ונפרקו בנמל לאגוס; יעדם הסופי היה גמביה, לחברה המנוהלת על ידי נשיא גמביה ושותף לבנוני. מהדיווחים בניגריה עלה כי אנשי המודיעין נערכו לסיכול ההברחה, בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל. החקירה הובילה למעצרם של כמה חברים ברשת ולמרדף אחרי כמה נוספים, ובהם שני בכירים בכוח קודס האיראני, עזים אגאג’אני ועלי אכבר טבטבאי – מפקד יחידה 6000 המופקדת על זירת אפריקה ויחד עם החיזבאללה מסייעת לקבוצות שונות. השניים מצאו מקלט בשגרירות איראן בניגריה. כעבור ארבעה חודשים הוברח מפקד היחידה מהמדינה בחשאי במטוסו של שר החוץ האיראני, שנשלח לאבוג’ה לחלצו; לאחר מכן הוא כבר נצפה בוונצואלה – מנהל משם את זירת דרום אמריקה. בעקבות המקרה נדרש משרד החוץ האיראני להחליף את חוסיין עבדולהי, השגריר האירני באותה עת בניגריה. עזים אגאג’אני נשאר ונשפט בשנת 2013. הפרשה בניגריה חשפה כי שגרירות איראן בגמביה שימשה אף היא בסיס קדמי של כוח קודס להברחות נשק בנתיב הימי של מערב אפריקה, ובעקבות כך גירשה גמביה את כל סגל השגרירות האיראנית מהמדינה. באותה עת, מי שזוהה אז כמנהל אגף המבצעים של כוח קודס, הוא סגן מפקד כוח קודס הנוכחי, הגנרל איסמעיל קאני.

כל אנשי השגרירות האיראנית בניגריה בתקופת גיוסו של שגב גונן, מי מהם הפעיל אותו? השגריר? הסגן, הנספח התרבותי, הנספח הצבאי או הקונסול?

בפברואר 2013 נעצרו בלאגוס חברי חוליה של “כוח קודס” שהונהגה על ידי עבדולאהי מוסטפא ברנדה מוסלמי שיעי שהתאמן באיראן וקיבל הכשרה בהרכבת מטעני חבלה. בחקירתו הודה כי ביקר באיראן ודובאי ונפגש עם גורמים של כוח קודס האיראני. בפעם האחרונה נדרש להקים עסק קטן בלאגוס כדי שישמש כיסוי לפעילות האיראנית ולספק מידע על משרדי “צים” ועל בית חב”ד בלאגוס.

במאי 2013 נעצרה בניגריה חוליה של החיזבאללה. החשודים, מוסטפא פוואז ועבדאללה תהיני, נעצרו לאחר חשיפת בעקבות חשיפתו של מחסן נשק בעיר קאנו שבצפון ניגריה. יחד איתם נעצר חשוד נוסף, טלאל אחמד רודה, והשלושה הואשמו בתכנון מתקפות טרור נגד מטרות מערביות וישראליות בניגריה. פוואז העיד ואמר כי לאחר מעצרו בבירה אבוג’ה, כי סוכני מוסד ישראלים חקרו ועינו אותם.

באוקטובר 2015 ציין מזכ”ל האגודה האסלאמית בניגריה, דאוד עמראן, כי איראן מאמנת 3,000 שיעים ניגרים כדי לשלוח אותם ללחימה בסוריה. הוא ציין, כי האימונים מתבצעים בפיקוח שגרירות איראן באבוג’ה והקונסוליה האיראנית בלאגוס וזאת במסגרת מאמציה הגוברים של הרפובליקה האסלאמית להרחיב את השפעתה בקרב השיעים במדינה. הוא הזהיר מפני הרחבת הפעילות האיראנית בניגריה וטען, כי איראן מעבירה לשם כך כספים באמצעות קרנות צדקה ובתמיכת איש הדת השיעי, אבראהים זכזאכי, העומד בראש התנועה האסלאמית של ניגריה. כך או כך, מדינת הבסיס של שגב נשארה ניגריה בכל תקופת הפעלתו מה שיכול ללמד שהאינטרסים של המודיעין האיראני וכוח קודס לא התמקדו רק בזירת ישראל אלא גם במה שנעשה במרחב ניגריה.

קרוסלת כתבות

כתבות אחרונות

כותבים נבחרים

הכי תגובות

כתבות וידאו