ממשלת בריטניה נאלצה לאשר השבוע את העובדה כי קיים נספח מיוחד בחוק המאפשר לסוכני ה-MI5, סוכנות הביון הבריטית המקבילה לשב"כ הישראלי, לבצע פעולות פליליות תחת צו חשאי המכונה "הכיוון השלישי". בממשל סירבו לפרט עד כמה רחוק מאפשר הצו החשאי לסוכנים לבצע פשעים במסגרת העבודה המודיעינית אולם הערכה היא כי מדובר בעיקר בעבירות הקשורות לחברות סמויה בארגוני פשיעה, טכניקות חקירה, מבצעי הונאה ופעולות פולשניות לצורכי חקירה. על פי דיווחי עבר, סוכני ה- MI6, הזרוע האחות הפועלת מחוץ לבריטניה ואנשי זרוע המבצעים המיוחדים של בריטניה, ה-SAS, מחזיקים גם ב"רישיון להרוג".
ה-MI5 נמצא כעת במוקד העניינים לאור החקירה שהוא מנהל בבריטניה בעקבות ניסיון ההתנקשות, המיוחס לרוסיה, במרגל סרגיי סקריפל ובתו יוליה. הצו נחשף לאחר מאבק משפטי בן שבעה חודשים, שבסופו נאלצה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, לחשוף את קיום הצו הסודי. בבריטניה הסבירו כי יתכנו מקרים שבהם CHIS (מקור מודיעין אנושי סמוי) משתתף בעבירה פלילית על מנת לאסוף את המודיעין הנדרש, למשל חברות בארגון פשיעה או טרור או שימוש בכספים או סחורות בלתי חוקיות לצורכי הפללה.
בנאום שנשא בשנה שעברה, אמר מנהל ה- MI5, אנדרו פרקר " אני רוצה להגיד תודה לסוכנים שלנו, הידועים לעתים כ"מקור אנושי" ואלה שעובדים באומץ בשבילנו בחשאי, קרובים לקיצונים, שעושים כל כך הרבה כדי לעזור לנו למנוע זוועות טרור".
ה-MI5 הוא שירות המודיעין הפנימי בבריטניה, חלק ממנגנון המודיעין לצד המודיעין של השירות החשאי החיצוני MI6. אחריותו כוללת את ההגנה על הדמוקרטיה הפרלמנטרית הבריטית והאינטרסים הכלכליים, טיפול בטרור וריגול נגדי בתוך בריטניה. לשירות מטה ראשי הממוקם בבית התמזה מילבנק לונדון מאז 1995 ותשעה משרדים ברחבי בריטניה והוא פועל תחת סמכותו של שר הפנים, כמו כן השירות מופקד על ידי ועדת המודיעין והביטחון של חברי הפרלמנט, אשר ממונה ישירות על ידי ראש הממשלה.
על ארגון ה-MI5 נעשתה ב-BBC, סדרת טלוויזיה בריטית מצליחה בשם "ספוקס" או "MI5", אשר זוכה עד היום להצלחה רבה גם בישראל והיוותה מודל לסדרות ריגול ישראליות כדג': "פאודה" וה"מדרשה".
באתר האינטרנט של סוכנות הביון ה- MI5 מציינים כי "סוכנים הם אחד הנכסים החשובים ביותר לאיסוף מידע והמודיעין מהסוכנים הוא קריטי לשמירה על בטיחותה של בריטניה" עוד קובע האתר כי "ההשקפות הציבוריות לגבי מה שעושים סוכני ה- MI5 מבוססות לעתים קרובות על "סיפורי בדיה" ולא תמיד מדויקות. יש הרבה אי הבנות לגבי מה שהסוכנים שלנו עושים, כי אנחנו לא יכולים להגיד הרבה על אלה שעוזרים לנו, בהתחשב במחויבות שלנו להגן על זהותם".