ישראל מסירה האיפול על מבצע “מחוץ לקופסה” – להשמדת הכור הגרעיני בסוריה בשנת 2007

תקיפת הכור הגרעיני בסוריה בידי חיל האוויר שיוחסה, עד הבוקר, על פי מקורות זרים לישראל, מקבלת כעת הכרה רשמית.  התקיפה בה הושמד הכור הגרעיני שהוקם בחשאי על ידי סוריה, נערכה ב-6 בספטמבר 2007 תחת מעטה של חשאיות, שנשמר גם לאחריה והיום הוא מוסר ברובו על ידי דובר צה”ל.

תקיפת הכור הגרעיני בסוריה בידי חיל האוויר שיוחסה, עד הבוקר, על פי מקורות זרים לישראל, מקבלת כעת הכרה רשמית.  התקיפה בה הושמד הכור הגרעיני שהוקם בחשאי על ידי סוריה, נערכה ב-6 בספטמבר 2007 תחת מעטה של חשאיות, שנשמר גם לאחריה והיום הוא מוסר ברובו על ידי דובר צה”ל.

ראש המטה הכללי, רב-אלוף גדי איזנקוט, ששימש מפקד פיקוד הצפון בעת מבצע “מחוץ לקופסה”, אמר לאחרונה: “המסר מתקיפת הכור ב-2007 הוא שמדינת ישראל לא תשלים עם בנייה של יכולת שתהווה איום קיומי עליה. זה המסר ב-2007, וזה המסר לאויבינו גם בעתיד הקרוב והרחוק.”

הקדמה:

בספטמבר 2007 היה כותב שורות אלו, תחקירן מודיעין עצמאי ואחד הראשונים לזהות את הקשר בין צפון קוריאה למבנה שהותקף בסוריה, בכתבתו של העיתונאי יוסי מלמן, וזאת לאחר שהצלחתי לאתר ברישומי הנמלים הסוריים ספינות מטען, בבעלות של צפון קוריאה, שפרקו בהם מטענים שבועות וימים (“אל חמד”) קודם לתקיפתו. בהמשך, התברר כי היו אלו טכנולוגיות גרעיניות ששינעו הצפון קוריאנים בחסות “משלוחי מלט” כדי להקים לאסד כור פלוטוניום במסגרת תוכנית הגרעין החשאית. שנה לאחר מכן הייתי שותף כעיתונאי מתחיל בתחקיר  ב”מוסף 7 ימים” של “ידיעות אחרונות על “תוכנית האטום של אסד” יחד עם  העיתונאי רונן ברגמן ובו חשפנו לראשונה את מתקני ואנשי הסוכנות הסורית למחקרים מדעיים (SSRC) ובכירי הוועדה הסורית לאנרגיה אטומית  שניהלו את הצד הטכני של הפרויקט מול אנשי האקדמיה הצפון קוריאנית למחקר מדעי שניהלו את הפרויקט על פי מודל של כור פלוטוניום ותכנית העשרה.

המודיעין נאסף:

2005 עד תחילת 2007 – בתקופה זו מזוהה פעילות סורית חשאית בתחום הגרעין, ולאחריה נחשפים גילויים מודיעיניים משמעותיים, ומתבססת ההערכה כי בסוריה מתקיימת פעילות חשאית בנושא.

אגף המודיעין (אמ”ן) מתחיל להיערך להתמודדות עם האתגר: חטיבת המחקר מקימה צוות מחקרי גדול לזיהוי אינדיקציות שונות לעיסוק גרעיני בסוריה, ובמקביל מנתחת את האסטרטגיה הסורית בתחום הגרעין. כמו כן מכוונות יחידות האיסוף בקהילת המודיעין להקדיש משאבים לתחום הגרעין הסורי.

בתקופה זו אגף המודיעין מוביל למספר פרטים אשר מהווים את הבסיס לתקיפה:

  1. בסוף 2004 מומחים זרים מסייעים לפרויקט הגרעין הסורי – אגף המודיעין והמוסד משיגים פרטי מידע רגישים.
  2. בינואר 2006 עולה לראשונה האפשרות כי בסוריה מוקם כור גרעיני – נקודת מפנה חשובה בהבנת פרויקט הגרעין הסורי. בעקבות זאת אמ”ן משיג מידע איכותי על תחילת תהליך המתאים לבניית כור גרעיני.
  3. באפריל 2006 מזוהה מבנה הכור הגרעיני בעקבות עבודה מחקרית של אמ”ן. על עבודה זו נוספו נתונים מהקהיליה המודיעינית, שאפשרו זיהוי מבנים חשודים.
  4. בנובמבר 2006 נרשמת פעילות נוספת בהתייחס לכור הגרעיני – במשך הזמן נחשפים נדבכים שונים, לרבות עיסוק סורי אינטנסיבי עם חומר גרעיני – הנדרש להפעלת כור גרעיני.

על הכור שהולך ונבנה במהירות בסוריה קיבלה ישראל  “טיפ” מגורם זר, כך מצוטט היום, רם בן ברק, המשנה באותה עת לראש המוסד, מאיר דגן,  במאמר אישי שמתפרסם הבוקר ב”ישראל היום”. המידע הזה היה עבור מערכת הביטחון בארץ הפתעה מוחלטת והגיע לדבריו ב”דקה ה-90″  רגע לפני שהכור הפך “חם” וחסין מתקיפה שתסכן את האזור.

במרץ 2007 מצליח המוסד הישראלי לבנות תמונת מודיעין ולפיה מתבצעת פעילות בנייה חשודה באזור דיר א-זור המלווה גם על ידי יועצים מצפון קוריאה. ההערכה הראשונית היתה כי המבנה שמוקם בסתר הוא לא אחר מאשר כור גרעיני. ובעקבות הערכת מצב שביצעה חטיבת המחקר, הוחלט שככל הנראה סוריה מפתחת נשק גרעיני בחשאי.

אחת מהמטרות המרכזיות של הארגון היא סיכול תוכניות לפיתוח נשק השמדה המוני בידי אויביה המושבעים של ישראל. אסד כבר החזיק בנשק כימי אולם נשק גרעיני עלול לערער לגמרי את המזרח התיכון ולבטל את היתרון הצבאי וההרתעתי שיש לישראל על פני מדינות האזור.

סוריה הגבירה באותם שנים את קשריה עם צפון קוריאה ובהם גם תוכניות לפיתוח טילי סקאד לצד זאת עמדה מעורבותה בהברחות אמל”ח לארגון החיזבאללה במסגרת מה שכונה “ציר הרשע”. במוסד ובאמ”ן עקבו אחר נתיבי הברחות האמל”ח בים וביבשה במטרה לסכלם וזו כנראה היתה גם אחת מנקודות הציון של המודיעין שהחל לטפטף החל משנת 2005 והבשיל בתחילת 2007 לחשיפה מלאה של הפרויקט כאשר בפברואר 2007 מצליח צוות של המוסד להניח את ידו על ה”אקדח המעשן” – סדרה של תמונות ממחשבו של יו”ר הוועדה הסורית לאנרגיה אטומית, איברהים עותמן כשהוא מארח בסוריה את אחד ממנהלי תוכנית הגרעין של צפון קוריאה לצד תמונות של המתקן מבפנים ומבחוץ. המידע מאשר כי הכיוונים עליהם הצביעו באמ”ן נכונים, וכי מדובר באתר גרעיני, ותורם לשני היבטים מרכזיים: להבנה כי סטטוס פרויקט הגרעין הסורי מתקדם מאוד, ולרתימת כל הגופים הביטחוניים לפעולה משותפת: המוסד, חיל האוויר וכלל יחידות אמ”ן.

המתקן שתועד וזכה לכינוי “קוביה הונגרית” נבנה על נהר הפרת כדי שיהיה מספיק רחוק מאוכלוסיה מקומית אך גם לצורך חיבורו לתחנת שאיבה שהוקמה על הנהר עצמו ואמורה לצנן את ליבת הכור.

בימים שאחרי, החל אולמרט לערוך פגישות חשובות עם הצמרת המדינית-ביטחונית גם במעונו ברחוב בלפור בירושלים. בין היתר, נועץ ראש הממשלה המכהן עם קודמיו בתפקיד – שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד ברק, שעתיד להיות שותף למהלך עצמו, עם כניסתו למשרד הביטחון במקום עמיר פרץ. על פי הפרטים הרשמיים שנחשפים כעת ב-13 במארס הוצג המידע לרה”מ  לשר הביטחון ולרמטכ”ל.

על בניית האופציות הצבאיות יופקדו כעת הרמטכ”ל גבי אשכנזי, שרק נכנס לתפקידו כשלצידו סגנו האלוף משה קפלינסקי, ראשי אגף המבצעים, מפקד חיל האוויר האלוף אליעזר שקדי ורמ”ח המבצעים של ח”א . בישראל הבינו שההפצצה חייבת לקרות לפני שהכור שבונה סוריה יהפוך “חם” כי אז התפזורת הרדיואקטיבית כתוצאה מהפגיעה תסכן את הסביבה הקרובה והרחוקה.

האמריקאים נכנסים לתמונה:

בישראל מחליטים לשתף את האמריקאים במידע ומנצלים את ביקורו המתוכנן של מזכיר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס במצרים ובירדן לפגישה דחופה עם רוה”מ אולמרט והצמרת הביטחונית. מדובר בביקור הראשון לאחר שמונה שנים שבהן לא הגיע מזכיר המדינה של ארצות הברית לישראל.

הפגישה הרשמית מתקיימת בלשכת רוה”מ בירושלים ב-19 לאפריל 2007 ועל פי הודעת משרד רוה”מ באותם הימים, דנו השניים במצב בעירק, הגרעין האירני והברחות הנשק מסוריה ומאיראן לחיזבאללה. בראשית הפגישה נועדו השנים בארבע עיניים ולאחר מכך התקיימה פגישה מורחבת בהשתתפות צוותים מקצועיים. בתום הפגישה דאג משרד ראש הממשלה להוציא הודעה לעיתונות שתתברר בדיעבד כמתוכננת  ולפיה “בעניין סוריה שב ראש הממשלה והצהיר שאין בכוונת ישראל לתקוף את סוריה והבהיר שיש להיזהר ממצב של “חישוב מוטעה” שעלול להוביל את שתי המדינות לעימות שהן אינן מעוניינות בו”.

בפועל, דנו השנים ולאחר מכך הצוותים המקצועיים בתמונות ובמפות שמתארות שלבים מתקדמים בבניית כור פלוטוניום על פי מודל צפון קוריאני ובאפשרויות להשמדתו. בסיום הפגישות בישראל המשיך גייטס לפגישות בירדן ומצרים שעל פי פרסומים אמריקאיים עודכנו בחשאי על ידי ישראל.

לדברי פרשני מעריב באותם ימים, אישור לתקיפה בסוריה התקבל בפגישת ראש הממשלה אהוד אולמרט עם נשיא ארצות הברית ג’ורג’ בוש בוושינגטון ב-19 ביוני 2007 וקדמה לו גם פגישה עם עם היועץ לביטחון לאומי של הנשיא, סטיב הדלי. במהלך פגישתם עסקו הצדדים ב”ציר הרשע” העובר מאיראן דרך סוריה ועד לארגונים של החיזבאללה והחמאס. בוש מספר בספר זיכרונותיו כי בפניו ובפני היועץ לביטחון לאומי הוצגו גם תמונות מהמתקן בסוריה שנראו דומות

לזה שיתברר ככור גרעיני על פי מודל כור הפלוטוניום שבצפון-קוריאה. עוד סיפר בוש כי אולמרט חשש מפתיחת מלחמה חדשה בצפון וביקש שארה”ב תהיה זו שתתקוף את המתקן אולם בוש הבהיר כי אינו יכול לתקוף מדינה ריבונית בלי המלצה של המודיעין האמריקאי.  מאוחר יותר, סיפר בוש כי עלתה מצדו האפשרות לבצע פשיטה חשאית על האתר, אולם בסופו של דבר הוחלט כי החדרת צוות אמריקאי לתוך סוריה והשבתו ממנה מבלי שאיש ישים לב, הם צעדים שטמון בהם סיכון רב מדי. בוש מסכם כי “ראש הממשלה אולמרט לא ביקש ממני אור ירוק, ולא נתתי אור כזה. הוא פעל כפי שהאמין שחיוני להגנה על ישראל”.

מבצע “מחוץ לקופסא” יוצא לדרך:

צה”ל, המוסד ומשרד החוץ – כולם תמכו במתקפה “בפרופיל נמוך” נגד הכור.

ב-4 בספטמבר צופה הרמטכ”ל אשכנזי בתרגיל  המסכם “מודל” של חיל האוויר. לטייסים לא נמסר דבר על מטרת המבצע שאליו הם התכוננו.

ב-5 בספטמבר, בשעות הערב הגיע לבור הפורום המצומצם  של הקבינט המדיני-ביטחוני, ואחרי הערכת מצב נוספת ניתן האישור הסופי לביצוע התקיפה. האישור ניתן מעט לפני חצות ומבצע “מחוץ לקופסא” יצא לדרך.

ארבעה מטוסי F-15 וארבעה F-16 המריאו מבסיסי חיל האוויר, בהם רמת דוד, טסו צפונה לאורך קו החוף ופנו מזרחה, לאורך הגבול בין סוריה לטורקיה. בעזרת אמצעי לוחמה אלקטרונית סטנדרטיים, הם “עיוורו” את מערכת ההגנה האווירית הסורית. כאשר הגיעו מטוסי הקרב לקרבת הכור בין השעות 00:40 ל-00:53  עדכנו הטייסים באמצעות מילת הקוד “אריזונה”, כ-18 טונות של חומר נפץ הוטלו על המטרה. “הייתה תחושה של התרוממות רוח”, תיאר בכיר ישראלי ששהה באותה עת ב”בור” שבקריה. “הכור הושמד ולא איבדנו אף טייס”.

מטרת התקיפה מתבהרת:

דיווח ראשון, על עצם קיומה של פעולה של חיל האוויר הישראלי בסוריה, ניתן בהודעה של סוריה ב-6 בספטמבר ולפיה הניסה מטוס ישראלי שחדר לתחומה. יומיים לאחר מכן מדווחת טורקיה על מכלי דלק נתיקים של מטוסים ישראליים שנפלו בשטחה.

בתדרוך לשגרירים שנותן באותו יום שר החוץ הסורי, וליד אל-מועלם, נאמר לראשונה כי שלושה מטוסים ישראלים חדרו מכיוון הים התיכון עד לאזור הנמצא כ-50 ק”מ מדיר א-זור שבצפון-מזרח סוריה, והפציצו מטרות.

ב-15 בספטמבר מדווח ה”וושינגטון פוסט” לראשונה כי חיל האוויר תקף מתקן גרעיני שבנתה סוריה בשיתוף עם קוריאה הצפונית. העיתון  דיווח שהתקיפה הייתה קשורה למשלוח שהגיע לסוריה בספינה צפון-קוריאנית שלושה ימים קודם לתקיפה וייתכן שכלל ציוד גרעיני. חיזוק לטענה זו נמצא בגינוי חריף לישראל, על שנכנסה לשטחה האווירי של סוריה, שפרסמה צפון קוריאה ב-11 בספטמבר.

ב-26 בספטמבר מאשרת הסנאטורית הילרי קלינטון במהלך עימות בחירות טלוויזיוני כי “הסורים ככל הנראה בנו, ייתכן שבמשך שנים, מתקן גרעיני והישראלים השמידו אותו. אני תומכת בזה באופן ברור”.

באוקטובר 2017 מתפרסמות תמונות לוויין לפני/ אחרי התקיפה מאשרות כי מדובר בכור גרעיני בבנייה, מהסוג שקיים בקוריאה הצפונית. מתמונות הלוויין ניכר ניסיון סורי למחות את זכר התקיפה והמבנה שהיה באזור.

באפריל 2008 חושף גורם בכיר בממשל האמריקני כי על פי הנתונים שהוצגו בדיון בקונגרס, הכור הסורי שהופצץ על ידי חיל האוויר הישראלי בספטמבר היה במרחק שבועות או חודשים בודדים מלהפוך למתקן פעיל המפיק פלוטוניום – המשמש לייצור נשק אטומי. בדיון בוועדות המודיעין והחוץ של הקונגרס הוצגו תמונות ובהם נראה אדם בעל חזות קוראנית עובד במתקן. עוד הוצגה קלטת “אמינה ומשכנעת במיוחד” שתיעדה את המתקן.

הרמטכ”ל איזנקוט: “המסר לאויב – ישראל לא תשלים עם איום קיומי”

המסר מתקיפת הכור ב-2007 היה שישראל לא תשלים עם בנייה של יכולת שתהווה איום קיומי עליה. זה המסר שהיה  ב-,’81 זה המסר ב-2007 וזה המסר העתידי לאויבים שלנו.

למעשה, זו היתה התקיפה המשמעותית ביותר מאז מלחמת יום כיפור בסוריה. כחודש אחרי מלחמת לבנון השנייה אני מתמנה לאלוף פיקוד צפון, אני מתרכז בעיקר בחזית הלבנונית וחודשיים-שלושה לאחר  מכן, כשאני מגיע לקריה, מגיע אלי “איש  מודיעין בכיר” נקרא לו, ומעדכן אותי על האתר שהתגלה בסוריה והמשמעויות שלו.

אני מבין שמדובר בעניין חריג כי הוא לא רצה לדבר על כך בטלפון, וכשנפגשנו הוא הניח את התמונה – את תמונת המודיעין  נקרא לזה, וזה היה נראה לי אירוע רב-משמעות. בעקבות זאת אנחנו מתאימים את תוכנית האימונים בפיקוד, כשסוכם ששותפי הסוד יהיו קצין המודיעין הפיקודי ואני בלבד וכל שאר המפקדים הבכירים ילמדו סיפור  אחר – “שיפור מוכנות הפיקוד למלחמה”.

בקיץ 2007 אני מכנס את המפקדים של הפיקוד ואני מציג בפניהם את תמונת המודיעין באופן כללי. אני לא נותן להם בדיוק את הפרטים של היעד ושל מהותו אבל אני אומר שהולכת להיות תקיפה משמעותית  מאוד במהלך  48-24 השעות הקרובות, אירוע שבסבירות נמוכה יכול להוביל גם למלחמה. נמוכה, מבחינתי גם אם זה  15% או  20% זה המון.

המסר המרכזי הוא שצה”ל צריך להימצא במוכנות גבוהה מאוד להסלמה עד כדי מלחמה. ההבנה שהיתה בעבר שיש “זמן יקר” שבו הצבא יכול להשלים פערים – אני חושב שזה לא קיים בשכונה שאנחנו חיים בה.

ישראל התברכה בקהילת מודיעין יוצאת מן הכלל. שיתוף הפעולה ושילוב הכוחות מהווים מכפיל כוח ביכולות שלנו. זה בא לידי ביטוי אז ואני חושב שמאז זה התעצם וזה נמצא במקום טוב מאוד. תמיד יש לאן לשפר, אבל זו דוגמה מצוינת לשיתוף פעולה מודיעיני שמתחיל בארגון אחד, עובר לארגון אחר ויש מאמץ של כל קהילת המודיעין בסוף לספק את המודיעין הטוב ביותר כדי לאפשר ביצוע משימה מיטבי.

הפרטים המלאים על מבצע “מחוץ לקופסא” בתיעוד מיוחד שהוקם באתר צה”ל

קרוסלת כתבות

כתבות אחרונות

כותבים נבחרים

הכי תגובות

כתבות וידאו